/ דעות / אבא עשיר, אבא עני

אבא עשיר, אבא עני

אחרי שעוברים שבעה מדורי גיהינום כדי לקבל את ההנחה המיוחלת בארנונה, מתברר שמי שעובד בשביל הכסף שלו לא זכאי לה. איזה כיף שיש אבא שמשלם.

הבאנו את כל המסמכים, יש לנו אפילו קליפס מיוחד בשבילם שהשותפה הביאה מהטיול בדרום אמריקה. קבענו תור אצל עורך הדין. שכחנו מסמך וחזרנו עד הבית להביא, וכשכמעט הגענו למעמד הנכסף גילינו (זהירות, טמטום לפניך) שמי שעובד, לא זכאי להנחה בארנונה.

asdgאני מבין שהעירייה ממש לא שמחה לחלק הנחות לסטודנטים שמגיעים לעיר. סליחה, אמרתי מבין? התכוונתי "אתם אטומים וקצרי ראייה, וחבל ששכחתם מה זה להיות סטודנטים", אבל לתורים הארוכים והמסורבלים ולזמן המבוזבז כבר התרגלתי. מה שיותר מכעיס אותי הם הקריטריונים לקבל ההנחה. איך קורה, שמי שנאלץ לעבוד לפרנסתו לא מקבל הנחה ואלו שנהנים מעזרת ההורים יכולים גם להנות מיותר זמן פנוי ושעות שינה וגם לשלם חצי מחיר על הארנונה?

2,293. זהו סכום המשכורת (ברוטו) המקסימלי שניתן להרוויח בכדי לקבל הנחה בארנונה. בחישוב מהיר, מבלי להסתמך על ההורים, צריך הרבה יותר כסף כדי לממן חיים סטודנטיאליים ממוצעים: שכר דירה, שכר לימוד, חשמל, מים, פלאפון, אינטרנט – וכל זה בלי לדבר על איזו בירה אחת בשבוע. ותעשו לי טובה כל המתחסדים – לצאת פעם בשבוע זה באמת לא "רק לעשירים". מי שעובד ומפרנס את עצמו – מגיע לו גם.

אז מה המסקנה? כל מי שלא נתמך על ידי ההורים לא זכאי להנחה בארנונה, למרות שהוא כנראה זקוק לה הרבה יותר ממי שכן. אני ממש לא מתכוון לבקר אנשים שההורים שלהם תומכים בהם כלכלית. גם ההורים שלי עוזרים לי קצת. אין בזה שום דבר פסול. הבעיה היא החוק הטיפשי הזה, שתומך במי שיש לו ומתעלם ממי שאין לו.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של עיתון 'הבאר' ותישארו מעודכנים 

האבסורד הגדול יותר הוא שהתקנות האלו נוצרו כנראה בגלל שמישהו רצה לצמצם את אי השוויון הכלכלי בחברה על ידי חוק סוציאלי שמיטיב עם אלו שכביכול אין להם הכנסה, אבל נראה לי שהמישהו הזה לא דיבר עם סטודנט מימיו- לפחות לא בישראל ב40 השנים האחרונות, כי נראה שהוא התכוון לחוקק את החוק הזה עבור ניצולי שואה או נכים. אה לא, בעצם גם אותם מעייפים עם בירוקרטיה אטומה לא פחות.

ומה בקשר לאגודת הסטודנטים? האגודה באמת יוצאת מגדרה כדי לעשות את כל התהליך פחות מעיק עבור כולנו, אבל מעבר להערכה הרבה שיש לי כלפיה בנושא, הייתי מצפה שלא רק יקלו על התהליך, אלא גם יפעלו לשנות את הפגמים שיש בו.

אז מה אנחנו עושים?

בטח שלא יושבים ומתבכיינים על זה. קודם כל קוראים את התקנון – אחר כך, שולחים מייל לרוביק, ראש העיר שלנו, ומספרים לו על האבסורד. לזכותו ייאמר שהוא באמת מתייחס למיילים. אחרי רוביק אפשר לשלוח מייל לנציגינו במועצת הסטודנטים, כי בחרנו בהם לא רק בשביל קרמבו (אני כמעט בטוח שזה נכון).

ומי יודע, אולי נעשה ביחד שינוי קטן.

 

השתתפה בהכנת הכתבה: הילה לוי

 

אם גם לכם יש משהו לספר, לכתוב ולשתף, שלחו לנו ואולי כתבתכם תתפרסם בבאר.

כתיבת תגובה

Scroll To Top