/ דעות / אבל כשזה אתיופים, זה בסדר

אבל כשזה אתיופים, זה בסדר

המדינה סערה כששלמה מעוז דיבר על האפליה נגד המזרחים, ומיד התייצבו לימינו כל אותם אלה שהסבא שלהם סבל בקום המדינה מהממסד "האשכנזי". אבל כשהאתיופים סובלים היום מאפליה, "המזרחים" שסבלו בעבר לא מתייצבים לצידם. ככה זה כשכל אחד דואג רק לעצמו.

מה הקשר בין סטודנטים שלומדים היום באוניברסיטה, הורים ממעמד הביניים אשר בעבר קוטלגו כ"מזרחים" או "אשכנזים" וזעמו של שלמה מעוז? לא הרבה, חוץ מאיזה זיכרון עמום של סיפורים מבית סבא. אבל אותם חבר'ה , אשר החליטו לשפוך הרבה מילים על האפליה העדתית שהייתה בישראל בעבר, נהנים מהחמימות שמקנה להם עמדת ה"מקופח".

asdg

מטעם הסוכנות היהודית

מי שלא נהנה להרגיש "מקופח" זה מי שבאמת סובל יום – יום מגזענות מכוערת, האתיופים. באופן מפתיע, אותם מזרחים דור שלישי, שכל כך נהנים לכתוב על כמה הם מקופחים, לא עושים יותר מדי בשביל להלחם בגועל נפש הזה.

ביום שישי שעבר צפיתי ב"אולפן שישי" בכתבה על קריית מלאכי. "הם מסריחים", אמר אחד. "שילכו מפה", אמר אחר. יותר מזעזע מהאמירות הדוחות האלה היא העובדה שמי שאמרו אותם הם אותם אנשים מעיירות הפיתוח, המזרחים שמרגישים שנדפקו על ידי הממסד האשכנזי. עכשיו הם עושים את אותו הדבר לאוכלוסיה החדשה. מכריזים בריש גלי "אנחנו היינו פה לפניכם ואנחנו נחליט מה יהיה פה" – בלי אף אחד שיעמוד מנגד ויגיד שאת מה ששנוא עלייך, אל תעשה לחברך.

מאיפה אנשים מקבלים את הרעיון הנוראי של לבנות כיתה מיוחדת לאתיופים, שאליה יכנסו הילדים מכניסה נפרדת כדי ש"חס וחלילה" הם לא יתערבבו עם הילדים האחרים? באמת מעניין אותי לדעת איזה בן אדם חושב על זה, מתכנן, ואחרי זה גם משקיע הרבה כסף כדי שזה ייצא לפועל.

מי שמתנהג היום ככה, למרות שאין לכך שום תירוץ, צריך להפסיק להתעצבן על מה שעשו לו כשהוא היה עולה חדש, ואחרים היו וותיקים. איפה ש"ס, אשר הגאווה המזרחית והזעקה לדיכוי עדתי הביאו לה רבבות מצביעים, איפה היא כשמישהו אחר נרמס תחת הגזענות? שלמה מעוז אולי הוריד דמעה וזרק חצי משפט על הכאב שלו ביחס לאפליה האתיופית, אבל חוץ מזה הוא לא עשה יותר מדי.

אני לרגע לא טוען שלא הייתה אפליה בקום המדינה. המעברות, האפליה היומיומית, וההתנשאות הציבו קשיים לא פשוטים בפני המזרחים. אבל אם מוסר ההשכל שנלמד מזה הוא שצריך להתנהג בדיוק אותו דבר, אז אולי הבעיה הרבה יותר קשה ממה שחשבנו.

ועכשיו, האתיופים השקטים והרגועים שכולנו מכירים כבר למדו לא להיות פראיירים. הילדים שלהם כבר ישראליים לגמרי. למדו את השפה ואת המנטאליות, והם יוצאים לרחובות. אני רק מקווה שאחרי שיצליחו במאבק שלהם, הם לא ישכחו מה זה אפליה ובעתיד, כשיבואו עולים חדשים "חדשים", הם ידעו להתנהג אליהם כמו שצריך. הלוואי.

 

אם גם לכם יש משהו לספר, לכתוב ולשתף, שלחו לנו ואולי כתבתכם תתפרסם בבאר.

כתיבת תגובה

Scroll To Top