/ דעות / בועת נפץ

בועת נפץ

ביום השני של מבצע "עמוד ענן" הג'יהאד האיסלאמי הצליח לשגר רקטות לעבר תל אביב. מדובר היה בהפתעה ענקית, אבל, לצערי, הפתעה גדולה נראתה גם מצד כמות קטנה של תושבי הדרום והצפון, שהחלו לפרסם ברחבי הרשת פוסטים מאושרים אשר תמכו בתקיפת החמאס את תל אביב.

יום רביעי, אמצע תרגול פיזיקה, צרור של טלפונים מהמשפחה מתחיל. לאחר שסיננתי את אמא ואבא, ראיתי שחבר מהכיתה, שישב מספר שולחנות לידי, הצביע על הפלאפון שלו וסימן לי להיכנס ל-YNET. המשפט: "חוסל רמטכ"ל החמאס" התנוסס בכתב אדום וגדול לנגד עיני. בזמן שהמחברת שלי התמלאה במשפטים ונוסחאות, בראשי כבר התחילו לרוץ התרחישים שעלולים להתפתח עכשיו ובמייל כבר הגיעה ההודעה על הפסקת הלימודים.

By Urilei

By Urilei

תחילה חשבתי להישאר בעיר ולראות איך עובר הלילה, אך מהר מאוד הבנתי שבב"ש לא מומלץ להישאר והזדרזתי להגיע לרכבת (עם עוד אלפי סטודנטים) שתיקח אותי לבית הוריי בגבעתיים

יום חמישי, יושב כבר על המחשב בבית הוריי, מדפדף בין YNET לפייסבוק ולפתע שומע מין קול עמום ומוכר של אזעקה עולה ויורדת. "טוב", אני חושב לעצמי, "זה בטח אמבולנס" ומיד אני חוזר לרפרוף. לאחר מספר שניות בהן האזעקה לא חולפת, אני מוציא את הראש מהחלון ומבין שאני לא הוזה. מי היה מאמין שאזעקת צבע אדום תרדוף אחרי ו"תתנגן" בשמי גוש דן?!

לאחר מספר דקות, כשחזרנו הביתה מחדר המדרגות, קצת מבולבלים ממה שקרה, החלו העדכונים בחדשות. את האמת, מרגע שהכריזו כי הרקטה לא נחתה על הקרקע נרגעתי ופניתי חזרה לשיטוט בפייסבוק, שהרי בזמנים כאלה מתעדכן באופן חריג. להפתעתי, ברגע שהתיישבתי על המחשב הבלבול רק גבר, לצד פוסטים של אנשי גוש דן שהודיעו כי שמעו אזעקה, ראיתי פוסטים של תושבי הדרום והצפון ששמחו כי רקטה שוגרה לעבר תל אביב וחלקם אף הקצינו וטענו שחבל שהרקטה לא פגעה בכלום.

"הבועה תתפוצץ" זעקו המלעיזים, "סוף סוף הם יחוו טילים" כתבו אחרים. באמת? זה מה שאתם מאחלים לאחים שלכם? אני לא הולך להצטדק ולהיתמם, ברור לי שתל אביב היא סוג של "בועה", כפי שאוהבים לכנות אותה, ושהעיר הזאת נשארת "ללא הפסקה" גם כשאזורים אחרים נפגעים מאש האויב. ולמה לא באמת? אני חושב שזה הכרחי וחיובי שאחת הערים המאוכלסות ביותר ביהודים תוכל להמשיך להתנהל גם בזמן מתקפה עלינו. אמנם אני לא חושב שצריך לצאת ולחגוג בזמן שהמון תושבים נמצאים תחת אש, אך שמירה על אורח חיים רגיל בתל אביב הכרחית לטעמי.

בזמן מלחמת לבנון השנייה ועופרת יצוקה משפחות רבות מאזור גוש דן ובפרט מתל אביב נרתמו לארח תושבים מאזורי האש, וכך גם עכשיו. הם רצו לתת להם מקום שקט בו לא יצטרכו לרוץ למקלטים ולא יחששו מטראומה לילדים. לכן, קצת קשה לקרוא תגובות של יהודים שקוראים ל"סבל" של יהודים אחרים, במיוחד כשאלו מוכנים להושיט את ידם לעזרה.

כאחד שהתחיל לפני כחודש את השנה השנייה ללימודים בבאר שבע וכאחד שחווה גם בתקופת הצבא "צבע אדום" לא פעם אחת, אני לא מאחל לאף אחד להיכנס למעגל האש. אז נכון שלא נולדתי בדרום, ואיני יודע מה זה לגדול תחת מתקפה מתמדת, אך עדיין, מה"טעימה" הקטנה שיש לי מהריצה למרחבים המוגנים אני לא מצדיק שום שמחה בפגיעה בישובים אחרים בכדי שיכירו בסבלך.

אז יש שיגידו שמדובר במיעוט, אך זה מה שתמיד נאמר במקרים כאלו, ומה שמטריד אותי עוד יותר הוא שהפעם זה לא היה רחוק ממני, הפעם לא יכולתי להגיד "זה מיעוט קיצוני ולא רלוונטי", הפעם אלו היו האנשים מרשימת החברים שלי. הפעם אני לא יכול "להתעלם" בטענה שהטוקבקיסטים באתרי החדשות עושים זאת מתוך רצון לקבל כמות נרחבת של תגובות או מתוך שעמום. הפעם, כמו שאומרים, זה מהבית.

אני לא אסיים במשפטים המוכרים והצפויים כמו "בזמנים כאלה חשוב שנהיה ביחד", אני פשוט אבקש שתחשבו לעומק לפני שאתם מגיבים ושתשאלו את עצמכם, האם אתה באמת מאחלים כזה דבר לתל אביב? האם עובדת המיקום של תל אביב הופכת אותה לשונה מכל עיר אחרת שיכולה להיכנס לטווח הירי? האם זה הופך אותה לאוייב? ובכל מקרה אסיים באיחול אופטימי, שהמבצע יעבור ללא נפגעים ולמרות שזו בקשה מוזרה – שנחזור בהקדם ללימודים.

 

 

אם גם לכם יש משהו לספר, לכתוב ולשתף, שלחו לנו ואולי כתבתכם תתפרסם בבאר.

כתיבת תגובה

Scroll To Top