/ דעות / בחירות About nothing

בחירות About nothing

מזמן לא הייתה כאן מערכת בחירות "על כלום". על המתמודדים להבין שזו אינה הדרך להחליף ראש ממשלה מכהן.

כמו בכל מערכת בחירות, מפלגות רבות מנסות לזכות בליבו ובפתקו של הבוחר, ובמיוחד מתאמצות לעשות זאת מפלגות האופוזיציה, שמטרתן היא החלפת השלטון. אולם נושאים רבים ש"כיכבו" במערכות בחירות קודמות פשוט נעלמו מהשטח בכוונה תחילה, וראשי המפלגות המתמודדות נזהרים ביודעין מלהתייחס אליהם. האם משמעות הדבר היא כי אף מפלגה אינה יכולה להציע אלטרנטיבה אמיתית לשלטון הקיים? האם המשמעות היא כי אין כלל צורך באלטרנטיבה?

fאף אחד לא מדבר על הסדר מדיני עם הפלסטינים – מבלי שנשים לב, הסוגיה הפלסטינית פשוט התאיידה. אף אחת מהמפלגות לא מזכירה אותה בתעמולת הבחירות, ואפילו מפלגת העבודה לא מדברת על "שתי מדינות לשני עמים", כמנהגה בכל מערכת בחירות מאז ומתמיד. כנראה לכולם ברור שהתנאים כעת לא בשלים להסדר, בשני הצדדים, וש"המתנה" אינה מילה גסה.

זאת כמובן מבלי להתייחס לסלוגן של ציפי לבני, "היחידה שתאבק על הסדר מדיני", סיסמה של יועצים אסטרטגיים ומשרדי פרסום, שמיועדת אך ורק לצורך בידול מהמועמדים האחרים.

אף אחד לא מדבר על כלכלה – תעמולת הבחירות של המתמודדים לא כוללת כל תוכנית כלכלית חלופית לזו של הממשלה המכהנת, ולא בכדי. קצת קשה להתווכח עם העובדות, שכל כלכלן מתחיל יודע: המיסים בישראל הם מהנמוכים במדינות המפותחות, ישראל שרדה משבר כלכלי גלובאלי שמוטט מדינות גדולות ועשירות ממנה, ובסך הכל רוב הישראלים חיים לא רע. נכון שלא כולם גרים בשדרות רוטשילד ובצפון תל אביב, אבל עדיין חיים לא רע.

אני לא מתייחס כמובן למחאה החברתית המצחיקה (שנעלמה במהירות שבה הגיעה), במסגרתה יצאו צעירים לרחובות, נופפו בזעם באייפונים שלהם, דרשו צדק חברתי והתקפלו במהירות כדי להספיק לטוס לחו"ל לפני סוף הסמסטר. שניים מהחבר'ה הללו התברגו היטב במפלגת העבודה, וגם להם אין אג'נדה סדורה, אלא רק חיוכים כובשים וססמאות שאין מאחוריהם ולא כלום. קולם של המסכנים האמיתיים (קשישים, ניצולי שואה, עניים) – כלל לא נשמע.

אני גם לא מתייחס לתוכנית הכלכלית שהציגה מפלגת העבודה, מהסיבה הפשוטה שמפלגת העבודה עצמה לא מתייחסת אליה. התוכנית זכתה לתגובות שנעו בין "ילדותית" במקרה הטוב ו"מטופשת" במקרה הפחות טוב. התוכנית בעיקרה מדברת על גבייה של 14 מיליארד ש"ח (!) מהציבור, בלי להעלות מיסים ואך ורק על ידי מלחמה בהון השחור ובמעלימי מס. אין פלא שתוכנית זו זכתה לגיחוך מקיר לקיר, ואין פלא שמפלגת העבודה מיהרה להחביא תוכנית זו, והיא לא מוזכרת בשום מקום.

 

אף אחד לא מדבר על ביטחון – נושא הביטחון לא זוכה לכל התייחסות. נראה שהמתמודדים יודעים היטב שגם בוחריהם הנלהבים ביותר יעדיפו לראות את ברק או את ביבי מקבלים החלטות ביטחוניות, מאשר את לפיד/שלי/ציפי. תוסיפו לכך את העובדה שהמצב הבטחוני טוב יחסית, אין פיגועים והמבצע האחרון בעזה הסתיים ללא נפגעים ואיש כבר אינו זוכר אותו – ותבינו למה איש מהמתמודדים אינו יכול להציע אג'נדה בטחונית חלופית כלשהי.

אף אחד לא מדבר על כלום – למעשה, זו מערכת בחירות על כלום. לא ברור כיצד המתמודדים רוצים להחליף את ההמשלה המכהנת, כאשר אין להם שום דעה בשום נושא, למעט ססמאות חלולות שאין מאחוריהן דבר. בהעדר יכולת להציע אלטרנטיבה בתחום כלשהו, כולם מתמקדים בססמאות (יחימוביץ': "יכול להיות כאן יותר טוב"), בהונאות (לפיד: "אנחנו משלמים הרבה מיסים") וברגשות (מופז: "אחד משלנו", בנט: "אח שלי").

העובדה כי מפלגות השמאל-מרכז לא הצליחו אפילו להתאחד לרשימה גדולה אחת אשר תציע משנה סדורה וברורה בכל הנושאים דלעיל, מעידה על כך שגם הם עצמם יודעים שאין להם כל אלטרנטיבה להציע, הם אינם סבורים כי יוכלו באמת להחליף את השלטון, וכל רצונם הוא להיכנס לכנסת בכל מחיר, ולהעביר את זמנם בנעימים בצעקות מספסלי האופוזיציה.

 

נכתב על ידי שחר רום

אם גם לכם יש משהו לספר, לכתוב ולשתף, שלחו לנו ואולי כתבתכם תתפרסם בבאר.

כתיבת תגובה

Scroll To Top