/ גמל הקמפוס / בר רפאלי מגיעה לבן גוריון?

בר רפאלי מגיעה לבן גוריון?

השבוע הצטופפתי יחד עם חברותיי הסטודנטיות (ועם כמה מחבריי הסטודנטים!) לצפות בפאנל במסגרת אירועי יום הסטודנטית. הפאנל, שנשא את הכותרת המסקרנת- "בין בר רפאלי לנשות הטאליבן- על מיניות וחופש בתקשורת ובמרחב הציבורי", אירח את צפי סער, קארין ארד וטלי פרקש. שלוש עיתונאיות בעלות עמדות שונות על הסקאלה שנקראת "כתיבה נשית". ציפיתי להרבה אקשן וצעקות, אבל בסוף הפאנל הופתעתי לגלות עד כמה הדעות שלהן דומות.

מיכל אנגל, מנחת הפאנל וסטודנטית נמרצת למגדר, פתחה את הדיון עם שאלה לקארין ארד. ארד, סופרת ובעלת טור בבלייזר, נתבקשה להגיב על הטענות שהכתיבה שלה פרובוקטיבית, ועל האמירה שהיא כותבת כמו גבר. "אני כותבת את מה שנשים לא מעיזות להגיד, המיניות הנשית עדיין לא פתוחה מספיק. נשים צריכות לדבר על מיניות בצורה פתוחה, אין בזה משהו גס או פרובוקטיבי". השאלה הבאה נגעה במקום שלה כאישה שכותבת בעיתון גברי כמו בלייזר. ארד לא מצמצה ושלפה תשובה מהירה, "אני כותבת בבלייזר בדיוק כמו שאני כותבת בכל מקום אחר, אין הבדל. המטרה שלי היא להצחיק ולבדר את הקוראים, ואני לא אחראית על התכנים האחרים בעיתון ועל תמונות האמצע. אני רק כותבת טור".

asdgאבל למה את מסכימה לעבוד שם? צעקתי מתוך ייאוש, ומיד התחבאתי מתחת לשולחן. במהלך הדיון הפנמתי שארד לא רוצה להיות מובילת דעת קהל מטעם המין הנשי, ואין לה שום כוונה לייצג אף אחד. "אני לא מגדירה את עצמי בתור פמיניסטית כדי שלא יכניסו אותי לתוך מגירה. אני רוצה לתמרן ולפעול בלי להיות מוגבלת תחת הגדרה". יש בזה משהו, חשבתי לעצמי, אבל אז צפי סער התחילה לדבר על הפערים בשוק העבודה ועל החשיבות של המשך המאבק והורידה אותי מהר לקרקע.

סער כותבת את הטור "גברת מג'ונדרת" בעיתון הארץ, והגיעה על תקן הפמיניסטית האופטימית. "שתי התופעות, בר רפאלי ונשות הטאליבן מייצגות לכאורה שני קטבים. מצד אחד, אנחנו מזדעזעים מנשות הטאליבן- מכוסות, לובשות שחורים-זה נורא. אבל אנחנו הרבה פחות מזדעזעים מתעשיית היופי, מניתוחים פלסטיים, מנשים שהולכות עם עקבים כואבים ורזות בצורה קיצונית". המסקנה של צפי סער היא שאין הבדל בין בליין תל אביבי שיוצא למועדונים כדי לחפש בחורות שיכורות, לבין חרדי שמסתיר את העיניים שלו כדי לא לראות נשים וילדות ברחוב. "שניהם רואים באישה דבר אחד- איבר מין".

אז מה אפשר לעשות עם זה? נמרחתי בכיסא ונשאתי מבט מלא תקווה לכיוון העיתונאית הוותיקה. "הפתרון שאני מציעה הוא חינוך מגדרי. אני בעד שנשים יעשו מה שהן רוצות ויתלבשו איך שבא להן. אבל- בתנאי שיהיו מודעות לכל הבחירות שהן עושות". ארד הסכימה בהתלהבות, אבל לאורך הדיון לא הבנתי מהאמירות שלה אם היא רוצה לקחת חלק פעיל בשינוי תודעה.

המשתתפת השלישית, טלי פרקש, היא עיתונאית חרדית שכותבת בynet יהדות. פרקש עזבה את הכתיבה במדיה החרדית כי "כאישה, לא יכולתי להתפתח שם". ואחרי שהביאה דוגמאות מהתורה והתלמוד שמראות שהיהדות בעצם אוהבת נשים ומכירה בצרכים שלהן, התפנתה לשאלות ביקורתיות מכיוון הקהל. טלי פרקש לא התרגשה וענתה תשובות לא מתחמקות ומאוד מפתיעות. לטענתה, מוסד הרבנות עושה נזק ליהדות ולחברה הישראלית כולה וברגע שיפרידו בין דת למדינה המצב בארץ יהיה יותר טוב. פרקש הדגישה שתופעת נשות הטאליבן הגיעה מפלגים קיצוניים והיא לא מייצגת את החברה החרדית. גם הדרת נשים בקווים הכשרים למהדרין היא ממש לא מייצגת. ובכלל, יש הרבה יופי בדת היהודית והדת בסך הכל מעודדת צניעות ופרטיות.

הפאנל הסתיים באווירה מחויכת ונעימה, אבל בלי אמירה של ממש. קארין ארד באמת שנונה ומשעשעת כמו שהיא כותבת, צפי סער העלתה טענות מעניינות וטלי פרקש הביאה מבט מרענן על החברה החרדית, אבל אני יצאתי מאוכזבת.

בדרך לשער רגר ראיתי חבורת בנות מתאספת סביב קארין ארד כדי להמשיך את הדיון. שמעתי את ארד אומרת שבר רפאלי היא פמיניסטית כי היא מראה שמיניות יכולה להיות משוחררת, והיא בוחרת להציג את הגוף שלה איך שהיא רוצה. רציתי להסתובב ולשאול אם בר רפאלי באמת בוחרת להוריד את הבגדים שלה או שהשחרור המיני שלה נועד כדי לספק ציפיות של גברים, אבל כבר התעייפתי מהדיון בשאלה מה זה פמיניזם.

לדעתי, שינוי אמיתי יגיע רק אם נשים יתאחדו ויביאו את השינוי. לא יבקשו שיוויון, אלא יעשו שינוי. וכן, אחדות כוללת גם את עובדת הניקיון שמנקה משרדים וגם את המנכ"לית. גם נשים עניות וגם נשים עשירות, גם נשים מדוכאות וגם נשים בעלות חופש בחירה. המאבק עוד רחוק מלהסתיים- אבל היי, איזה יפה התסרוקת של קארין ארד, נכון?

 

נכתב על ידי יעל גזית

אם גם לכם יש משהו לספר, לכתוב ולשתף, שלחו לנו ואולי כתבתכם תתפרסם בבאר.

כתיבת תגובה

Scroll To Top