/ דעות / הברזת – שילמת

הברזת – שילמת

האם אי-נכחות בשיעורים היא סיבה מוצדקת לביטול השתתפות בקורס עליו שילמנו ממיטב כספנו? מיומנה של סטודנטית כעוסה.

סילבוס זה מסמך מחייב אשר, בין היתר, מצוינת בו התחייבות הסטודנט לנוכחות בשיעורים. תנאי זה מאפשר היעדרות מכ-25% מהשיעורים בסמסטר. ניתן לנקוט בצעדים שונים כנגד סטודנט שהפר את התחייבותו לעמוד בכללים, ונעדר משיעורים רבים מהכמות המותרת ללא אישורים "מוצדקים", החל מהורדת נקודות מהציון הסופי ועד ביטול השתתפות בקורס.

By photostock

By photostock

האם כלל זה הוגן? האם סטודנט שמעדיף להיעדר משיעורים בקורס מסוים, מסיבות שונות ואישיות, צריך לוותר על בחירתו מחשש שהשתתפותו בקורס תבוטל, ומאות שקלים ששילם מראש עבורו ירדו לטמיון? ספויילר: התשובה היא לא.

ילדים גדולים

יום רביעי, כיתה ו'2, בוקר. הילד שבאופן קבוע נכנס לכיתה אחרי הצלצול עושה זאת שוב והמורה מאבדת עשתונות ונוזפת בו: "מה אתה חושב שאתה? סטודנט חופשי?!".

שנים חלפו מאז, במהלכן ציפינו בסקרנות להיכנס לנעליו של יצור הפרא העצמאי הזה העונה לשם: "סטודנט" וקובע את הלו"ז שלו בעצמו. אלא שהסילבוס הוכיח כי המורה הגזימה קצת. טיפ טיפה. מסתבר שמבחינת האוניברסיטה, תעודת סטודנט אינה ערובה לכך שהנושא אותה הוא בעל אחריות, בוגר דיו לשאת בתוצאות ניהול הזמן שלו.

כך מתאפשרת הסצנה הבאה: מרצה פותח שיעור בהקראת שמות תלמידיו, מדי פעם מרים גבה כשנתקל בשם של סטודנט שמזמן לא ראה את פרצופו מבצבץ מעל מסך הלפטופ. במקרים אחרים, ישחרר את הרסן מעט וממש ירשה לסטודנטים, רובם ככולם בוגרי שירות צבאי וחלקם הורים לילדים, לרשום שמותיהם בכוחות עצמם בדף הנוכחות.

המשמעות היא שגם אם סטודנט סבור שיוכל ללמוד את החומר בהיעדרות ממספר רב יותר של שיעורים, או אפילו החליט להפעיל שיקול דעת ובחר שלא להצטיין בקורס מסוים, אין לו את ברכת האוניברסיטה לשם כך – היא לא סומכת על יכולתו לצעוד בלי שתאחוז בידו. האם מדובר באהבה חונקת? אין זמן להתעסק בשאלה הזו, השיעור מתחיל, לשלב ידיים ולשבת יפה-יפה.

פעם כן, פעם לא

בעיצומה של תקופת מבחנים זו, כשחומר הלימודים בקורסים השונים פרוש לנגד עיני, אני יכולה לקבוע כי אין קשר בין דרישת נוכחות בקורס לרמת הקושי הלימודי בו. אם כן, איזה קריטריון משפיע על הקביעה להפוך קורס לכזה שמחייב נוכחות בו? כיצד ייתכן שחלק מהסטודנטים באוניברסיטה יכולים להחליט על דעת עצמם אם להגיע לשיעורים כיוון שבקורסים אותם הם לומדים אין נכחות חובה, בעוד אחרים נאלצים לחשב את מספר הפעמים בהם יוכלו להפסיד שיעור, מחשש שלא יוכרו כתלמידי הקורס?

מדובר בחוסר שוויון, שבין היתר גורם לכך שבתארים מסוימים יוכלו סטודנטים לעבוד בשעות גמישות ולהגיע לשוק העבודה עם ניסיון בתחומם, בעוד סטודנטים אחרים, שמרבית הקורסים שלהם דורשים נוכחות חובה, יתקשו לעשות זאת מחשש שהיעדרות "מוגזמת" תוביל לביטול הקורס ולהפסד כספי. ומה אם התעסקות במימון התואר וברכישת ניסיון מקצועי תפחית מציוניי הסטודנט העובד, אתם שואלים? ובכן, בעולם המבוגרים, גם זו אמורה להיות החלטתו העצמאית של הסטודנט.

נפלאות הדרופבוקס

במקרים רבים, אפשר להצליח במבחן גם ללא נוכחות בשיעור. הנה, אמרנו את זה. אמנם הדבר כרוך בטוב-לב הסטודנטים מהסוג המסכם, אך כל עוד התרומה הדדית, אפשר לראות בכך אפילו סולידריות מבורכת. אך אין זה מצב מיטבי. לדעתי, השיעורים באקדמיה צריכים להיות טובים ומחדשים כל-כך, עד כי נבחר בעצמנו להגיע אליהם, בין אם מתוך עניין אמיתי בחומר ובין אם מההכרה כי רק השתתפות בשיעור מבטיחה הצלחה בו, אלא שבמקרים רבים, לא כך הדבר.

אמנם לאורך התואר למדתי ממרצים מעולים ומקצועיים, אך האוניברסיטה צריכה להכיר בעובדה שמידע הוא דבר זמין לקריאה ופענוח, וכי יש להשקיע מאמצים דווקא בעיבוד המידע בכיתה, בהובלת דיונים ובהקניית כלים. במהלך התואר נוכחתי שמרצים שהצליחו לעשות זאת, או ליצור עניין בצורות אחרות, השיגו את נוכחות תלמידיהם בשיעורים גם ללא הקראת שמות.

אם כל השיעורים יתנהלו בצורה שתקשה להשלים את החומר באופן עצמאי, או באופן אחר שיהפוך את הנוכחות בהם לכדאית, יהיה זה בבחינת הגברת איכות הלמידה- וזהו דבר חיובי. אך גם במציאות שכזו ראוי שכל סטודנט יוכל לבחור בעצמו אם להגיע לשיעור, או לא.

אם גם לכם יש משהו לספר, לכתוב ולשתף, שלחו לנו ואולי כתבתכם תתפרסם בבאר.

כתיבת תגובה

על מיכל אהרוני

כתבה בעיתון "הבאר" מספטמבר 2012, ולמגירה מאז ומתמיד. סיימה לימודיה באוניברסיטת בן גוריון. ילידת חורף אבל בחורה של קיץ, מכורה למסטיקים, ערוץ הכנסת, אנשים חדשים ונסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית.
Scroll To Top