/ גמל הקמפוס / הופעת מילואים

הופעת מילואים

ביום שלישי האחרון הדרים אהוד בנאי עד למרכז הספורט של האוניברסיטה בכדי להצדיע לסטודנטים המילואימניקים של בן גוריון. רגע לפני שתקופת המבחנים מתחילה, הצלחנו לשכוח לרגע מהלימודים, לשכוח לכמה רגעים גם מהיורו והגענו להופעה של אמן ענק.

כששמעתי שאהוד בנאי מגיע להופעה בקמפוס היה לי ברור שאני הולך. אהוד הוא אולי אחרון המוהיקנים של הזמר העברי. בעידן שבו המילים של השירים מסתכמות ב"מתוקה", "חמודה", "יפיופה" ושלל כינויים רדודים למין היפה, בשפה חצי עברית חצי עילגת, אהוד שומר על רמה גבוהה ומילים עוצמתיות, וכשמוסיפים לזה גם מוזיקה שמערבבת שלל סגנונות, מהצד המזרחי דרך הבלוז והרוק הכנעני ועד לרגאיי הצברי, קשה שלא להתחבר אליו ולהעריך אותו. אפילו הדיסקים החדשים שלו, השאירו לנו את אהוד הישן. מהפיוטים ועד אבן ספיר, אהוד בנאי משאיר את חותמו החזק בכל שיר ושיר.

fלכן, ביום מכירת הכרטיסים השקמתי קום והלכתי לקנות כרטיסים לי ולחברתי היקרה. כשהגעתי ב-10 בבוקר, השתרע אל מול עיני תור מבית הסטודנט ועד לבניין 72, לא פחות. מכיוון שפחדתי שלא יישארו כרטיסים להופעה (מהיכרותי עם הליך מכירת הכרטיסים לאירועים מהסוג הזה), המתנתי שעה בתור כדי לקנות את הכרטיסים המיוחלים. רק בדיעבד הבנתי שהוציאו למכירה 6000 כרטיסים, וששעת ההמתנה הייתה לשווא. אולי אגודת הסטודנטים הייתה צריכה להבהיר שלשם שינוי יש מצבור ענק של כרטיסים ושאין צורך לעמוד בתור מרגע פתיחת הקופות. מה שכן, מילה הרבה יותר מטובה מגיעה לאגודה על מחיר הכרטיסים. לראות אמן בסדר גודל כזה במחיר מצחיק של 5 ו-10 ש"ח זה באמת לא עניין של מה בכך. בסופו של יום, סיימנו עם 2 כרטיסים ביד ושעת הרצאה אחת פחות. ובכל מקרה, האגודה דאגה שלא נתייבש וחילקה מים וארטיקים לקהל הגדול שחיכה בתור.

ביום ההופעה אספתי את חברה שלי מהרכבת. שרכב נתקע לפנינו בכביש וכמעט איחרנו להופעה. חברתי צעקה "שיסעו כבר", ואני אמרתי לה "טיפטיפטיפ טיפה" אנחנו שם. בסופו של דבר הגענו בדיוק בזמן לתור של הכניסה, וברגע שנכנסו למתחם הבנו ש"היום, נעשה משהו בלתי נשכח". המתחם היה עמוס בסטודנטים שאחזו בכוסות בירה ועשו אווירה שמחה לקראת העלייה של אהוד בנאי לבמה. החלטנו גם אנחנו להצטייד בכוס, ושמחנו לגלות שחצי ליטר עלה רק 16 ש"ח. מחיר הוגן לכל הדעות. ולמי שהביא את הכוס הריקה לריפיל, זה עלה רק 14 ש"ח.

אהוד עלה והתחיל לתת לנו בסשן של שלל שיריו. מה לא היה שם?! 'היום', 'פרפרי הקצב', 'אבן ספיר', 'הכוכב של מחוז גוש דן', 'עיר מקלט' ועוד ועוד ועוד. לפני שהוא ירד מהבמה בפעם השנייה, הוא גם קינח ב-'טיפ טיפה' וב'פלורנטין' בהדרן. במשך כל ההופעה (כשעה וחצי) האווירה הייתה מעולה. כולם רקדו, שמחו ושרו יחד עם אהוד את שיריו. ונכון, היו עוד כמה וכמה להיטים שלא שמענו כמו "עגל הזהב" ו"מהרי נא" ,אבל שמחנו בחלקנו ויצאנו מאוד מאוד מרוצים.

אז זהו, נגמרו הבילויים ועכשיו צריך לשבת על התחת ולהתכונן טוב טוב לתקופת המבחנים. על מי אני עובד…יורו 2012, כולי שלך!!!

 נכתב על יד עידו גלדמן

אם גם לכם יש משהו לספר, לכתוב ולשתף, שלחו לנו ואולי כתבתכם תתפרסם בבאר.

כתיבת תגובה

Scroll To Top