/ אתנחתא / הזמנה לאתנחתא

הזמנה לאתנחתא

כשתרגישו שאתם צריכים הפסקה מבורכת מהלמידה למבחנים, או כשהתקופה המרה תהיה מאחוריכם, יהיה לכם מספיק זמן לנוח, ללכת לבריכה או ל"חוף הים" של באר שבע, ולשבת להירגע עם ספר טוב. לפניכם מספר ספרים להעביר איתם את הקיץ.איך שהעולם נהיה לבן/ דליה ביתאולין-שרמן
הספר, שנכתב על ידי סטודנטית אתיופית שלמדה במסלול לכתיבה יצירתית של המחלקה לספרות באוניברסיטה שלנו, הוא אחד מהספרים הראשונים בארץ שמביא את "הקול האתיופי" לתוך הספרות. השפה הייחודית של הספר, שבנוי כאוסף של סיפורים קצרים, בתחביר לקוי ובסימני פיסוק לא קוהרנטיים, מתארת את ההגעה לארץ הזרה כילדה, את ההתאקלמות בארץ והיחסים עם הסביבה, ואת יחסי הכוחות בתוך המשפחה האתיופית המסורתית, שהשתנו עקב ההגירה..

 "איך שהעולם נהיה לבן" הוא ספר מאתגר ומתגמל, עקב הבחירה של ביתאולין-שרמן שלא לכתוב בטון הצפוי – ההגותי-פסיכולוגי, הכולל המון רגש ופאתוס שמתובלים במנהגים אתניים, כפי שספרות מיעוטים בדרך כלל עושה, אלא דווקא למחוק את עצמה מהסיפור ולכתוב אותו כדיווח מאופק ונטול פרספקטיבה (אך מלא בדימויים מקוריים ומרתקים) על היומיומי והשגרתי.טעימה מהספר:
"איך שהעולם נהיה לבן והרחובות התמלאו באנשים והיו מדרכות וסללו כבישים במקום אפר וחול. וראינו מכוניות ובקושי בעלי חיים. ונשים בהירות פסעו במכנסי שורט וגברים אכלו בעמידה ושקיות מפלסטיק נזרקו או התעופפו במקום חול והיה מלא ריח דלק במקום רעש זבובים. והבית היה באוויר והשכונה הייתה יותר מבניין אחד…"
• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של עיתון 'הבאר' ותישארו מעודכנים להבעיר את המים באש/ נעם פרתום
זה אמנם ספר שירה, אבל הוא להיט היסטרי, על גבול התופעה הספרותית הגדולה של 2012,שלמרות שיצא לפני פחות משנה, כבר מדפיסים לו מהדורה שנייה (וזה המון בעולם השירה).נעם פרתום היא תופעה ויראלית ואמנית "ספוקן-וורד" (דקלום קצבי, בדרך כלל על רקע של מוזיקה) שהתפרסמה כשהעלתה לאתר יו-טיוב סרטונים של עצמה מקריאה שירה. השירה שלה מתעסקת בחיי הרווקות התל-אביביים "ההיפסטריים", ההוללים אך האומללים, לצד חוויות ילדות כמו המוות של אביה בגיל צעיר. שירתה מסופרת בצורה שנחשבת צעירה (נעם היא בת עשרים ושש בסך הכול) נועזת, חצופה, סקסית, מלאת הומור ושופעת בדימויים ובשפה של דור היוטיוב-פייסבוק, למשל בשורות כמו "אם הייתי יותר פחחחחח ופחות טרהלהלה".

נעם פרתום מבצעת את השיר 'משמשים':

 

סוסעץ/ יורם קניוק
מותו של קניוק היא הזדמנות להתוודע לאחד מהרומנים המוצלחים שלו, שיצא לאחרונה בהוצאה מחודשת – "סוסעץ", שחלקו הוסרט, ואף שיר הנושא שלו הוא השיר הידוע "סוס עץ" ששר אריק איינשטיין ("בן אדם תתאמץ, עוד מעט קצה הדרך"). הרומן מספר על עמינדב סוסעץ, צייר די כושל שחי באמריקה ומנסה למצוא את עצמו. הוא עוזב את משפחתו, חוזר לארץ כדי לצלם סרט על הוריו, ולכל אורך הדרך שוקע בפנטזיות וממציא לעצמו זהויות חדשות. למרות שהספר יצא בתחילת שנות השבעים, הוא נשאר רענן, מצחיק, מעמיק ומציג טון אלטרנטיבי לספרות הישראלית הרצינית-חברתית-ריאליסטית ששולט עד היום.

טעימה מהספר:
"עכשיו אני כלב, אמרה, ולא בורחים מכלבים. מצחצח הנעליים צחק וזרקתי לו מטבע. היא נשקה את המדרכה המבריקה. גם בזיכרון הראשון שלי ישנו מצחצח נעליים שעישן סיגריה. אחרי חמשת חודשי הרחם הייתה תעלומה. פתאום היו דברים שלא ידעתי. חתכו טבור וכל השאר. אחר כך היו עננים משונים ולא ידעי דבר. נהייתי זחל או פרפר אבל מי ידע".  

יש לכם המלצות נוספות לספרים טובים לקיץ? שתפו אותנו 

 

כתיבת תגובה

Scroll To Top