/ דעות / "חירות" זה שם של פסל

"חירות" זה שם של פסל

הסטודנטים מאוניברסיטת אריאל לא קיבלו הזמנה לנאום של ברק אובמה, נשיא ארה"ב הכריזמטי, במהלך ביקורו בישראל. זה לא הפריע לסטודנטים אחרים, ביניהם כאלו מאוניברסיטת בן-גוריון, לגדוש את אולם בנייני האומה, ובעיקר לא להפסיק למחוא כפיים.

"אתם לא לבד", הצהיר נשיא ארה"ב, ברק אובמה, בפני סטודנטים ישראלים בנאומו ביום חמישי (21.3.13), בבנייני האומה בירושלים. מאותו נאום, אכן השתמע שאנחנו, הישראלים, איננו לבדנו- יש מבוגר אחראי בדמות האומה האמריקאית, או נשיאה בכבודו ובעצמו, שמשגיחים עלינו מקרוב. אפשר לדון רבות בהשפעה האמריקאית על חיינו, ולטעון טענות לכאן ולכאן באשר למידה בה ראוי שניקח בחשבון את דעות ה"אח הגדול" מהמערב, כאזרחים בני-חורין במדינה עצמאית. אבל לדעתי, יש שאלה שצריכה להטריד אותנו עוד קודם, והיא בסיסית יותר ודחופה יותר: האם אנחנו בני-חורין בעיני עצמנו?

By Photokanok

By Photokanok

חלק מהותי בחירותו של עם, הוא האפשרות שלו להיות מוגדר כ"עם". חג הפסח נותן הזדמנות להיזכר במאורעות שגיבשו אותנו והפכו אותנו לעם אחד. עם שהשתחרר כישות אחת מעבדות מצרים, הלך בשיירה מגובשת אחת במסע במדבר, שאמנם לא כלל אלונקות במהלכו וכומתה חדשה בסופו אבל נמשך עשרות שנים, ובסופו הביא את הצועדים לארצם כעם מאוחד, חופשי מעול זרים. זהו, כנראה, התנאי הבסיסי ביותר להיות עם חופשי בארצנו – ההגעה לחירות הזו יחד.

אחדות, כידוע, נבחנת ברגעים הטובים כמו באלו הטובים פחות. הזמנת אובמה את הסטודנטים הישראלים לנאומו, במהלך ביקורו ההיסטורי בישראל, הייתה בוחן-פתע לאחדות שלנו, ובכך גם לחירות שלנו. כידוע, סטודנטים לא אוהבים בחני-פתע ובהיותם המוזמנים היחידים לנאום, אפשר לקבוע כי לא עמדו בו בהצלחה. הסיבה לכך, היא חוסר הסולידריות המקומם שבלט בימים שקדמו לנאום אובמה. הילד הכי מקובל בשכבה, שלח הזמנות ל"מסיבה" שלו לסטודנטים מכל האוניברסיטאות בארץ. אלא שהסטודנטים הלומדים באוניברסיטת אריאל, "הלא מקובלים", לצורך העניין, לא קיבלו טפיחת אגו שכזו. הם ראו את כולם לוחצים "אטנדינג" בדף האירוע בפייסבוק- אך נותרו בחוץ. והסטודנטים המוזמנים? בחרו לסובב את הראש ולמצוא טרמפ לירושלים.

כמה הולם, כמה מאוחד, כמה ישראלי יכול היה להיות הצעד הסולידרי להחרים את ההגעה לנאום. אלו שיטענו כי מדובר בצעד חריף מידי – יכלו להסתפק גם בקול מחאה שיגרום למארגני הנאום לשקול מחדש את רשימת המוזמנים. יש לציין כי קריאות נגד ההחלטה להדיר את הסטודנטים מאריאל מהנאום וקולות המעודדים את הסטודנטים הישראלים להימנע מלהגיע אליו, הושמעו מפי חברי כנסת. אך בוחן-הפתע תפס אותנו לא מוכנים – נכשלנו, ואף פקטור לא יציל לנו את הממוצע.

אווירה מאוד לא ישראלית- כך תיאר הכתב של ערוץ 2 לצופים את האווירה ששררה מחוץ לבנייני האומה, כשהסעת הסטודנטים ה"מקובלים" נעצרה מול הבניין. הכתב התכוון, אמנם, להיעדרות מכנסי הג'ינס והסנדלים בקרב האורחים הצעירים, שהתהדרו בחולצות מכופתרות ורשמיות. אלא שהאווירה הלא-ישראלית, בלטה גם בהחלטה להגיע לנאום, על אף הפגיעה בכבוד החברים מאריאל. החלטה שמשמעותה חוסר אחדות.

ערבות הדדית ואחווה של ממש, הן כמעט שם נרדף לישראליות. אין צורך שיעידו על כך עמים אחרים, אנחנו מרגישים זאת בעצמנו כשאנו פוגשים ישראלים בטיול בחו"ל, וגם כאן בארץ- הערבות ההדדית הצליחה לאחד אלפי סטודנטים להקמת מאהלי מחאה, ממש לא מזמן, ואני תוהה כיצד הצליחו הסטודנטים, בראשם התאחדות הסטודנטים הארצית, לעמוד במשימת הקמת אוהלים, אך נכשלו כשלון חרוץ בהפגנת חברות בסיסית זה לזה!

כעם חופשי, יש לנו את החירות לא להיות תלויים באומות ובמנהיגים זרים, בגיבוש תפיסותינו. זו אותה חירות שמאפשרת לנו לנהוג על-פי המנטליות הישראלית והסולידרית, המייחדת אותנו. אולם בנאום אובמה בישראל, הוכחנו אחרת. הוכחנו כי אנו לא חשים בני-חורין מספיק כדי להגיד "לא" למנהיג זר, חשוב ומסייע ככל שיהיה. במקום זאת, הנהנו בראשנו במרץ, מוחמאים מעצם ההזמנה לאירוע של השנה, מניחים לגורם חיצוני לקבוע את התנאים. הפסדנו הזדמנות להראות לעולם כי הצעירים בישראל הם גוש אחד, חבר'ה טובים שדואגים אחד לשני, גם לאלו שרוכשים השכלתם בשטחים שנויים במחלוקת.

לקראת סיום נאומו של נשיא ארה"ב, הוא הזכיר לקהל הסטודנטים מולו שזו אחריותם לכתוב את הפרק הבא בסיפור האומה הישראלית. מדאיג לחשוב שהפרק הבא ייכתב רק על-ידי חלק מצעירי המדינה- ללא שיתוף של קבוצת צעירים מסוימת, שכל חטאם הוא לימודים במוסד אקדמי חוקי. בכל אופן, אני סבורה שלפחות בדבר אחד אובמה בטוח צודק- לעתיד הרחוק יש לדאוג כבר בקרוב, ואם אנו רוצים עתיד של עם חופשי, בן-חורין אמיתי, עלינו להזכיר לעצמנו קודם שאנחנו עם.

אם גם לכם יש משהו לספר, לכתוב ולשתף, שלחו לנו ואולי כתבתכם תתפרסם בבאר.

כתיבת תגובה

על מיכל אהרוני

כתבה בעיתון "הבאר" מספטמבר 2012, ולמגירה מאז ומתמיד. סיימה לימודיה באוניברסיטת בן גוריון. ילידת חורף אבל בחורה של קיץ, מכורה למסטיקים, ערוץ הכנסת, אנשים חדשים ונסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית.
Scroll To Top