/ דעות / מדינת האבסורד

מדינת האבסורד

המון של כ-2000 מפגינים בדואים צעדו בשבוע שעבר ברחוב רגר בבאר שבע ומחו נגד ועדת פראוור. המפגינים, שהניפו דגלי פלסטין וצעקו קריאות כגון "ברוח בדם נפדה את הנגב" ו"ברוח בדם נפדה את פלסטין", הראו עוינות רבה כלפי המדינה ותושביה היהודים.

המפגינים שהגיעו בשבוע שעבר לרחבת מרכז המורים, התכנסו בכדי למחות נגד תוכנית פראוור שהיא למעשה יישום של המלצות ועדת גולדברג – ועדה אשר התכנסה בכדי לפתור את בעיית התיישבות המגזר הבדואי בנגב. "בנו ועדה בלי לשאול את חוות הדעת של האנשים המקומיים" מספר פאדי אלעוברה אחד המפגינים ומוסיף שמטרת ועדת פראוור היא "לגנוב מאיתנו 800,000 דונם שהם שייכים לכפרים עצמם, להעביר אותנו מאורך חיים שהוא חקלאי … ולהפוך אותנו להיות אזרחים אורבניים בעל כורחנו. אדמה שהסבא שלי ירש מהסבים שלו … אנחנו גם התושבים האמיתיים של המקום וגם אזרחים שומרי חוק".

מחאת הבדואים נגד ועדת פראוור בבאר שבע.

מחאת הבדואים נגד ועדת פראוור בבאר שבע.

דבריו של פאדי מעידים על גישת הבדואים בדרום. הבדואים בנגב מונים כ-200,000 איש כאשר לפי ועדת פראוור 70,000-90,000 מתוכם מתגוררים "ללא הסדרה של מגוריהם", כלומר, בצורה בלתי חוקית. הסיטואציה היא אבסורדית, שהרי היא לא הייתה יכולה לקרות בשום מדינה מתוקנת אחרת: אזרחים שהתיישבו על קרקע בצורה בלתי חוקית מתלוננים שלא שאלו לדעתם בנושא. בפועל, התגובה המתבקשת היא סילוק מיידי וענישה של אותם "אזרחים שומרי חוק" שפשוט החליטו לבנות וילות בשטחים אקראיים על דעת עצמם.

מחאת הבדואים נגד ועדת פראוור בבאר שבע.

חשוב לציין שאותן אדמות שסבא של פאדי ירש מהסבים שלו הן אדמות שלפני עשר שנים לא היו כלל מיושבות. מדובר בכל המבנים, הווילות ובתי הפח שנמצאים בין הערים השונות בדרום (בין מיתר לעומר, בין באר שבע לדימונה וכו'). בכל השנים האלה התבוננו בשטחים ההולכים ונעלמים ממש תחת אפינו, ובמסגדים החדשים שנבנים, אשר הווליום החזק שלהם מפריע את מנוחתם של ישובי הסביבה כל לילה. נאלצנו להסתכן בדרכים ולנסות לחמוק ממכוניות שנוסעות על שבילי העפר נגד כיוון התנועה וגמלים שצצים משום מקום. ולמרות כל המחדלים הללו הבדואים הם אלה שמפגינים. הם מפגינים והממשלה מוותרת וכתוצאה מהוויתור תוכנית פראוור יוצאת לדרך. וכך, הם יקבלו מהמדינה כספים ושטחים כ"פיצוי" על שטחים שרובם מעולם לא היו בבעלותם.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של עיתון 'הבאר' ותישארו מעודכנים 

לפי דו"ח פראוור, ועדת גולדברג (שכללה שמונה אנשים ומתוכם שני נציגים בדואיים) יזמה "תהליך הקשבה" שבו "הוועדה שמעה יותר מ-100 עדים … וכן קיבלה 130 פניות בכתב". בעקבות המלצות הוועדה, אישרה המועצה הארצית לתכנון ובנייה תוכנית מתאר המאפשרת פתרונות התיישבות לבדואים במגוון צורות יישוב – יישובים כפריים, חקלאיים, וזאת בהרחבתם של יישובים מוסדרים קיימים.

עקב כך, אני לא יכולה שלא לתהות לגבי משמעות מחאתו של פאדי וחבריו, שקיבלו זכויות שתושב יהודי לא היה אפילו מעז לחלום עליהן. פריבילגיות שבזמן ההפגנות על מחאת הדיור שכחו לציין. לא מחו על כך שבזמן שתושב יהודי צריך לשלם 1,000,000 ש"ח על רכישת בית, התושבים הבדואים מקבלים בתים בחינם.

לשם ההשוואה, אזכיר לכם את בית המריבה בחברון, שנרכש ב-2007 בצורה חוקית על ידי תושבים יהודים ועד 2012 נאסר עליהם להיכנס אליו. רק לאחר מאבק ארוך של חמש שנים הורה בית המשפט המחוזי בירושלים שיש להשיב את הבית לבעליו היהודים והודה שהבית נרכש כחוק. הגזענות והאפליה משתקפים בפרשת בית המריבה שכן למרות שהבית נרכש כחוק ויש עליו שטר קניין בעליו היהודים לא הורשו להיכנס אליו, בזמן שעשרות אלפי אזרחים בדואים בנו בתים לא חוקיים שהמדינה פשוט העלימה עין מקיומם.

הדבר העצוב ביותר הוא שכל המפגינים איתם דיברתי בהפגנה אינם מזהים את עצמם עם מדינת ישראל. "אנחנו סובלים יותר מ-60 שנה מגזענות ואפליה של המדינה" מספרת סמע מרהט שהגיעה גם כן להפגין. האם גזענות מתבטאת בקבלת בתים בחינם וסבלנות שאינה יודעת גבולות? כששאלתי את כפייה, תושבת רהט מה דעתה על זריקת הגראדים היא ענתה לי "כל הכבוד להם", למרות הפליאה שלי כיוון זה עלול לפגוע גם בהם, כפייה הצהירה ש" אם זה ייפול עליי ואני אמות, אני אמות עם ראש למעלה".

לצערי עם כל הרצון הטוב, לי באופן אישי מאוד קשה להזדהות עם אוכלוסיה שדורשת לכלותנו. מעולם לא הבנתי את השנאה הבלתי מרוסנת מצד העמים השונים כלפי העם היהודי, אך ההפגנה הזאת גרמה לי להבין שאין סיבה ממשית לשנאה זאת. אומנם קיווינו שעם קום מדינה משלנו נזכה לשקט מסוים, אך הפגנות כמו ההפגנה שהתקיימה בשבוע שעבר, מוכיחות לנו שאין מנוס מאנטישמיות, גם לא במדינתנו שלנו.

לא הסכמתם עם דעה זאת? לקריאת הדעה הנגדית לחצו כאן

 לקריאת הדו"ח המלא של ועדת פראוור  לחצו כאן

אם גם לכם יש משהו לספר, לכתוב ולשתף, שלחו לנו ואולי כתבתכם תתפרסם בבאר.

כתיבת תגובה

על ניקי גוטמן

ניקי גוטמן
סטודנטית לספרות עברית וספרות אנגלית שנה אחרונה, הצטרפה לעיתון הבאר באפריל 2013. מקווה להצליח בעתיד בתחום הכתיבה (עיתונאית ויצירתית) והכי חשוב להיות תמיד קרובה למשפחה.
Scroll To Top