/ גמל העיר / מדריך הטרמפיסט לבאר-שבע

מדריך הטרמפיסט לבאר-שבע

סמסו רק אם אני לא עונה, תביאו כסף מדויק, יש מקום לתיקים (וגם מקום לחתול שלי, מנחם). טרמפ בב"ש מלווה בדרישות רבות- אך גם בחוויית נסיעה מעניינת. הדקו חגורות!

הנסיעה מב"ש להורים וחזרה, היא בעלת משמעות מיוחדת- מעבר בין בית אחד לבית קצת אחר. יש מאתנו שבוחרים להעביר את הנסיעה המטאפורית הזאת בתחבורה ציבורית, מפקידים את ההגה (ואת איכות השינה) בידיים של אגד, ויש את אלו שמעדיפים להעביר אותה בקרון קפוא-חלקית עד קריר ברכבת. אחרים, בוחרים להעביר את הנסיעה הזאת בטרמפ, תופעה ידועה במחוזותינו הסטודנטיאליים.

f

צילום: Amirki

רבות דובר על תמחור נסיעות בטרמפים, אבל מה עם החוויה? האנשים שנמעכים זה לצד זה במושב האחורי כל הדרך לעפולה? הטעם המוזר של הנהג/ת במוזיקה? טרמפים שונים מזמנים מינים שונים של נסיעות. לכבוד חג סוכות, הכירו את ארבעת המינים של טרמפים בב"ש:

טרמפ ערבה: אמנם רוב הטרמפים לא עוברים בכביש הערבה, אבל בכל זאת רבים מהם נכנסים תחת הסיווג "ערבה" נסיעה יפה ומבטיחה, אך חסרת טעם וריח. אלו הטרמפים שמתחילים טוב: לנהג יש קול עמוק ומחוספס בטלפון, המושב האחורי נחלק עם עוד טרמפיסט אחד בלבד (והוא אפילו לא כלב נחיה). "אז מה כולם לומדים?", מתחילים להתגבש. שיר ברדיו שכולם אוהבים. קונצנזוס שהנוף של המדבר אוכל את תל אביב לארוחת בוקר. קיץ אוכל את החורף. הנהונים. ובזה זה נגמר. למרבה הצער, יש הסכמה על הכל, אז נותר רק לשתוק בהמשך הנסיעה. בחלק הזה מי שנאסף ראשון לרכב חוזר ללילות הניקור בש"ג- אין פריבילגיית הירדמות במושב הקדמי.

טרמפ הדס: הנסיעה הזאת מפיצה המון ריח, אך למעשה חסרת טעם. הכוונה כמובן לטרמפים התוססים, העונים גם לשם "טרמפים פוליטיים". הרכב עמוס סטודנטים ממדעי-הרוח שמהר מאוד מייסדים מליאת כנסת קטנה משלהם בתוכו. מחאה חברתית, מחירי שכר הדירה, תגובת צה"ל לאזעקה שהעירה אותנו אתמול בלילה – מה לא עף בין דלתות היונדאי האפורה. מדי פעם צריך להזכיר לנהג, פו"מניק שנה ב' נלהב כשלעצמו, שכשאתה מתפלמס- אתה לא באמת נמצא ברכב. כל הבלגאן מתגלה כחסר טעם כי, הפלא ופלא, גם כשירדו בנקודות שונות ברחבי פתח תקווה, יוותרו כולם בעמדותיהם. אולי עם קצת יותר כאבי צוואר (יצרנית יונדאי לא התחייבה שלנוסעים יהיה נוח להאשים זה את זה בתחלואי מדינתם, תוך כדי נסיעה).

טרמפ לולב: עליה על טרמפ כזה, מזכה בחוויה שאמנם לא מריחה במיוחד במהלכה, אך משאירה טעם של עוד בסופה. הנוסע עשוי לנהל שיחה בסיסית ביותר עם שאר חבריו הזמניים לכביש 6, אולי אפילו להתחפר בין האוזניות למשען הראש. דווקא בסוף הנסיעה, בעצירה ליד דירתו, יציץ הטרמפיסט הנוסף מהחלון ויתלהב מהאזור. כך סוף סוף יימצא שותף לחדר הקטן. בהגדרה של טרמפ לולבי, נכללים כמובן גם הטרמפים הרומנטיים- אלו שהתחילו כהחלפת כמה מילים בין שיר למבזק חדשות בגלגל"צ, אך הסתיימו בהחלפת טלפונים. לא רק המנגה אחראית למפגשים חוצי המחלקות והפקולטות, שיוצרים אחר כך זוגות מעורבים שכאלו.

אחרון חביב וצהבהב- טרמפ אתרוג: הטרמפ המושלם, שמדיף ריח נעים לכל אורכו ואף מותיר טעם שנתקע בשיניים. נוסעי טרמפ אתרוג אולי תכננו להעביר את הנסיעה בשיחת "וואטס-אפ", אך לשמחתם מתגלגלים הביתה עם חבר'ה בראש דומה לזה שלהם. השיחה זורמת, בין מחלף למחלף נחתמות עסקאות חילופי קורסים-כלליים, הטרמפיסט מהנדסת מכונות מסביר סופית מה בדיוק עושים שם והסטודנטית הוותיקה בחבורה מוצאת קונה לספה שמחכה בסלון. החוויה האתרוגית מוסיפה עוד אנשים להגיד להם שלום בתור לסלט ב"קרנף", אז מה אם גם השם (וההקשר) שלהם יישכח בקרוב.

פיזור בבתים או רק על רגר, שניים במושב האחורי או תיקים על הברכיים- מה שחשוב בטרמפ הבאר-שבעי הוא עם מי חולקים אותו. הסירו אוזניות.

אם גם לכם יש משהו לספר, לכתוב ולשתף, שלחו לנו ואולי כתבתכם תתפרסם בבאר.

כתיבת תגובה

על מיכל אהרוני

כתבה בעיתון "הבאר" מספטמבר 2012, ולמגירה מאז ומתמיד. סיימה לימודיה באוניברסיטת בן גוריון. ילידת חורף אבל בחורה של קיץ, מכורה למסטיקים, ערוץ הכנסת, אנשים חדשים ונסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית.
Scroll To Top