/ דעות / מופע כשרונות צעירים

מופע כשרונות צעירים

כל אחד רוצה להיות זמר, אם לא זמר אז שחקן, אם לא שחקן אז ליצן או לפחות חבר-כנסת. לקראת הרכבת הממשלה- מבט על הסלבריטאות החדשה במסדרונות הכנסת ה-19.

באירוע שנערך לכבוד הצטרפות מפלגת "יש עתיד" בקול תרועה רמה לכנסת ה-19, ישב יאיר לפיד, יו"ר המפלגה, על במה עמוסת כלי-נגינה ומול קהל משולהב. ניכר שהוא מאושר על שגרף 19 אחוזי רייטינג. כלומר, 19 מנדטים. טעות שלי. הוא הניף ידיו לשני הצדדים וקרא בקול: "ניצחנו!". קריאה מובנת, אך גם מבלבלת למדי- הרי כל תלמיד בשיעור אזרחות יודע שתוצאות הבחירות לכנסת, בניגוד לגמר "כוכב נולד", אינן שיא העונה. מדובר בשלב ה"אודישנים", שהוא כידוע מעניין במיוחד, אך רק כהקדמה לתקופת שירות מדינה שאמורה להארך ארבע שנים.

"הדשא של השכן האמריקאי, ממש כמו השטרות שלו, תמיד נראה ירוק יותר"  By Damian Brandon

"הדשא של השכן האמריקאי, ממש כמו השטרות שלו,
תמיד נראה ירוק יותר" By Damian Brandon

לצד השמחה על ההתחדשות במסדרונות הכנסת, ועל האווירה הצעירה שכנראה שורה שם עכשיו, היה משהו מדאיג בחגיגת הניצחון הזו. לפיד המשיך בנגינת גיטרה ושירת "ביטלס", שהעצימה עוד יותר את תחושת חוסר-הפורמליות באירוע, ובעיקר את ההרגשה שהסערה חלפה. אלא שמבחינת הבוחר הממוצע, עבודת ה"מנצחים" רק החלה.

יאיר לפיד הוא איש מוכשר. הכתיבה שלו מצליחה לגעת כמעט בכל סוגי הקוראים, ובעיניי היא גם מעוררת קנאה. רבים נהנים לשמוע שירים שחיבר, טקסי בית-הספר לא היו מה שהנם ללא הטקסטים הישראליים שכתב וגם על מסך הטלוויזיה הוא הוכיח הצלחה יתרה. היכולות הציבוריות שלו באו לידי ביטוי באופן בו חגג את הצלחת מפלגתו, בנוכחות ובתמיכת סלבריטאים שונים ועל ידי מופע בימתי. אלא שהמעבר מכשרון ציבורי אחד לאחר, אינו מחויב המציאות. מי מבטיח לנו כי הרצון לגלות כשרונות בעוד ועוד תחומים, לא פוגמת בטיב העשיה? בכשרון הנדרש להנהיג מדינה, עדיפה איכות על כמות.

איי לאב אמריקה

לאחרונה, מותגה באר-שבע כ"בירת ההזדמנויות של ישראל". עם זאת, אפילו ראש-עירנו ייאלץ להודות שהמקום שמספק לתושביו הכי הרבה הזדמנויות, נמצא אי-שם ביבשת אמריקה. הדשא של השכן האמריקאי, ממש כמו השטרות שלו, תמיד נראה ירוק יותר. אל עבר "דשא" זה פוזלים אזרחי ישראל כבר רבות בשנים, בצדק אם לאו, מבחינות רבות, וכנראה שגם בפוליטיקה פופולארית וכוכבנית, חשקה נפשנו. אם אובמה הוא נשיא נאה ושוורצנגר עשה הסבה מקצועית משחקן קולנוע למושל קליפורניה- למה שלא נמלא גם אנחנו מספר כסאות ח"כ אפרוריים, בדמויות זוהרות? מה שטוב לקלינטון- טוב ללפיד, ומה שאפשר להשיג בנגינה על סקסופון- אפשר להשיג גם בפריטה על גיטרה.

אז הנה, עכשיו לא רק לאמריקאים – גם לנו יש פוליטיקאים אנשי אשכולות, רבי-פעלים, שעושים ג'אגלינג בין כשרון אחד לאחר. כבר בבחירות הזכורות לנו מתקופת הילדות נוכחנו בדמויות מוכרות, כדוגמניות לשעבר, שהצטיידו בעניבה ועשו דרכן אל אולם המליאה. לא מעטים הם גם העיתונאים שהפכו ממראיינים למרואיינים. אך לראשונה, מגיעים לכנסת אנשים שעד לא מכבר כיכבו במדורי הרכילות כסלבריטאים של ממש, ללא ניסיון פוליטי ואידיאולוגי קודם, שמתמנים הישר לתפקידים בכירים ורבי-השפעה.

יש עתיד והוא מחייך למצלמות

הרצון להידמות לאמריקה הוא רק הסבר אחד למגמה החדשה הזו, אך די בו כדי לעורר דיון משמעותי על התהליך המתרחש סביבנו ולשאול מספר שאלות: האם לא ראויה הפרדה בין התחומים- פוליטיקה וכוכבנות? האם העובדה שאדם הנחה תוכנית טלוויזיה וצבר אי-אלו מעריצים (גם אם לא גדודי ילדות נלהבות), מערערת את הסיבות להבחרותו לכנסת? האם להיכרות עם אישיות פופולארית יש השפעה על שיקול הדעת של הבוחר? גם אם התשובה לשאלות אלו שלילית, ראוי שנעסוק בנושא כדי להבין מאין באה התופעה הזו, ובעיקר- לאן היא הולכת. ייתכן שבמושבי הכנסת הבאים, כבר נהיה עדים למפגני פופוליזם כפי שנראו בבחירות לנשיאות ארה"ב. כאלו שכללו קהל מעריצים, נאומים על גבול מופעי סטנד-אפ וניחוח הוליוודי, שיש שיגדירו אותם כלא הולמים את המשימה הרצינית של ניהול מדינה. נראה שאבק כוכבים כחול-לבן כבר נישא ברוח לכיווננו.

מאסטר שף

אין זה דבר רע להרחיב אופקים ועשייה, אלא שכמו כל דבר בחיים- יש לעשות זאת תוך ביקורת עצמית. לתשומת לבם של סלבריטאי הכנסת החדשה, גם סטודנטים פשוטים שכמונו נאלצים להסתפק, לפעמים, בכישורים העיקריים שפיתחנו עם השנים. מעשה שהיה כך היה: מאחר שהחיים מחוץ לבית ההורים מעוררים הנאה מבישול שלא נגלתה קודם, קרה שהכנתי לראשונה מנת רביולי, שלטעמי לא היתה רחוקה מההגדרה "גורמה". כשביקשתי מאדם חכם וקרוב אליי לחוות דעתו על היצירה (מלאה בסיפוק עצמי ודרוכה לשמוע את המחמאה), הוא טעם מהרביולי ולאחר חשיבה ממושכת שלא תבייש את אייל שני, הוא ענה: "מיכל, את טובה בלכתוב".

אם גם לכם יש משהו לספר, לכתוב ולשתף, שלחו לנו ואולי כתבתכם תתפרסם בבאר.

 

כתיבת תגובה

על מיכל אהרוני

כתבה בעיתון "הבאר" מספטמבר 2012, ולמגירה מאז ומתמיד. סיימה לימודיה באוניברסיטת בן גוריון. ילידת חורף אבל בחורה של קיץ, מכורה למסטיקים, ערוץ הכנסת, אנשים חדשים ונסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית.
Scroll To Top