/ גמל הקמפוס / מעבדות לחירות – אילת 2012

מעבדות לחירות – אילת 2012

צלצול רועש הפריע למנוחתי, ניסתי לפתוח את עיניי אך קרני האור כאילו נעצו בהן חרבות קטנות. לאחר מספר לחיצות על הנודניק הצלחתי לקום משכיבה לישיבה בעזרת הרבה מאמץ וכאב ראש לא פשוט. זה היה ביום ראשון האחרון, יום ראשון שאחרי הסופ"ש באילת.

הכל התחיל ביום חמישי ב-10:02, הפעם קמתי מהמיטה בלי הרבה בעיות (בניגוד לרוב הימים בהם אני מנסה לריב עם הפלאפון שלי מי יותר נודניק). צחצחתי שניים, זרקתי כמה גופיות ובגד-ים לתיק וזזתי לכיוון האוטובוס שחיכה לנו במרכז הספורט.

fהאווירה באוטובוס הייתה של טיול שנתי תיכוניסטי טיפוסי. חטיפים עפו באוויר, "המגניבים" ישבו מאחור, ואווירת הבנים-בנות ריחפה לה ביחד עם ריח הרגליים ברחבי האוטובוס. בארבע אחה"צ 'נחתנו' באילת – איחור רציני ביותר בהתחשב בזה שמסיבת הבריכה צריכה הייתה להיגמר שעה לאחר מכן. החלטנו בכל זאת לעלות על בגד-ים ולרוץ לכיוון הקיסר. אפשר להגיד לזכות האיינשטיין שהצ'ק-אין היה מהיר ותכליתי.

הגענו לקיסר בריצה קלה והתחלנו להבין איזה סופ"ש הולך להיות לנו… הבנות עברו לביקיני, אלכוהול זרם כמו מים, פייסלים עברו מיד ליד ובנות המשיכו להוריד לביקיני. שתינו קצת, נכנסו לאווירה ובערך בחמש וחצי סגרו מעלינו את המוזיקה והורו לנו להתכונן למסיבת הערב המרכזית בחוף הדקל.

חזרנו לחדר והתכוננו כמו שצריך. שכטה פה, שלוק מערק נקי שם, ומוזיקה אלקטרונית שכמעט מפוצצת את הרמקול הקטן שמחובר לאיי-פד. כשקיבלנו הודעה מלחיצה על אוטובוס אחרון שמחכה לנו מחוץ למלון, החלטנו לצאת למסיבה ובדיוק כשהגענו "כנסיית השכל" עלו לבמה. לא שיש לי משהו אישי נגדם אבל הלהקה הזאת בהחלט מבאסת סטלות. לשיר "שום דבר לא יפגע בי" מול קהל דלוק של 8000 סטודנטים שרק מחכים שיקפיצו אותם באוויר, לא עושה את העבודה. ומה כן עושה את העבודה? אלכוהול. החלטנו לרומם שוב את מצב הרוח בשתיית אלכוהול מהבר אך מהר מאוד הבנו שמחירי האלכוהול לא מבזים פאב תל אביבי מצליח והחלטנו להסתפק במשקה אחד בלבד.

ואז הגיע הזמן להתפצל. אני וחבר השקענו את כוחותינו ריקודים בעוד חבריי האחרים לחדר החליטו להשקיע את זמנם במסע ציד של המין היפה. התוצאה: 5 גברים ישנים בחדר ארבע על ארבע בקלאב הוטל.

ויהי ערב, ויהי בוקר – היום השני.

הצלחנו לגרד את עצמנו מהמיטה אחרי מעט שעות שינה רק כדי להגיע לארוחת בוקר בבית המלון. כשהגענו חמש דקות לפני הסגירה גילנו ש-2000 סטודנטים חשבו כמונו והחליטו להגיע גם הם דקה לפני סגירת חדר האוכל. זה לא מנע מאיתנו לרפד את הבטן במקושקשת שעשויה מנוזל ביצים, וכמובן בערק.

בהמשך הגענו למלון הפלאיה למסיבת הבריכה ולאחר סיבוב קצר הבנו שזה הכי קרוב לסרט נעורים אמריקאי שנגיע בחיינו. מסיבת הבריכה ביום שישי הייתה ללא ספק ה-מסיבה של אילת. די ג'יי loud נתן סט חריף ביותר שהשתלב טוב מאוד עם האלכוהול, שנמכר במחירים זולים במיוחד. כל זה בתוספת חום אילתי טיפוסי, שהזכיר לנו למה אנחנו כלכך אוהבים את הקיץ, נתן את ההרגשה שטוב מזה, פשוט לא יכול להיות.

ובערב, אחרי ששמרנו יפה על מצב השיכרות שלנו הגענו למסיבה בגלינה שהייתה סגורה רק לסטודנטים מבן גוריון. עד כמה שאני זוכר, המסיבה הייתה אחלה. המוזיקה הייתה קצת ישנה אבל עם רמת האלכוהול שזרמה לכולם בדם, כנראה שאף אחד לא שם לב.

ומסתבר שלא רק למוזיקה לא שמו לב, כי כשהתעוררתי בבוקר למחרת, ושאלתי את חברי אם הוא הצליח לתפוס במסיבה כלה באר שבעית כמו שתכנן התשובה שקיבלתי הייתה, "אני לא זוכר מה היה בלילה, אבל התעוררתי בבוקר ליד בחורה עם שיער ארוך ויפה ואז כשהיא הסתובבה וראיתי את הזיפים, הבנתי ששוב ישנתי כפיות עם דרור". אז אולי סקס ואילת הן מילים שהולכות הרבה ביחד… אבל הן ככל הנראה רק מילים. גררנו את עצמנו למסיבת הבריכה האחרונה….ולמרות שכולם היו מותשים כמונו, המסיבה התעלתה לרמות גבוהות מאוד של שמחה…

אחרי שחזרתי הביתה בשבת בערב וצחצחתי במשך חמש דקות שלמות את השיניים בתקווה להוציא את טעם העראק שנדמה שישאר בפי לנצח, שמתי את הראש על הכרית ונרדמתי תוך דקה וחצי….לא לפני שהרהרתי במחשבותיי, שגם הן היו מלאות באלכוהול…אילת…באמת חוויה של פעם בשנה.

 נכתב על ידי עידו גלדמן

אם גם לכם יש משהו לספר, לכתוב ולשתף, שלחו לנו ואולי כתבתכם תתפרסם בבאר.

כתיבת תגובה

Scroll To Top