נזכור?

כבכל שנה, גם ביום הזיכרון האחרון לשואה ולגבורה, עמדנו בצפירה, הלכנו לטקסים וניסינו לזכור את רצח העם שעברו אחינו היהודים. גם השנה תהינו ושאלנו איפה היה העולם ומדוע בחר לשתוק. בטקסים הבאים אני מציעה שתהפכו את החולצה הייצוגית המכופתרת שקניתם וגיהצתם לפני הטקס ותבדקו איפה היא יוצרה – סביר להניח שבסין.

סין היא מדינה שמוכרת לרבים כאתר תיירות או מרכז עסקים, אך היום אבקש לצייר תמונה אחרת של סין – תמונה המציגה את הצד הפחות זוהר שלה. עדויות רבות מצביעות על כך שבסין מתנגדי השלטון נרדפים, ואף נרצחים על ידי מנהיגיה, וכפי שמעידים רופאים, שנאלצו לצפות במחזה, לעיתים נקצרים איבריהם וסוחרים בהם. בשנת 2013 בכיר במשרד הבריאות הסיני אמר שסין תתחיל בתהליך ביטול הדרגתי של קצירת האיברים מאסירים. ככל הידוע היום, המצב העגום בסין לא השתנה.

מחירי איברים בסין (צילום מסך)

התפתחותה הכלכלית של סין מביאה אנשים לחשוב שהמשטר הקומוניסטי הרפה קצץ את זרועות הטרור ואפשר לתושבים יד חופשית יותר, אך נראה שאין כך הדבר. בשנת 1949, כשעלו הקומוניסטים לשלטון, הם אסרו על קיום הדת. הבודהיזם, הדאואיזם והקונפוציאניזם, שהיו הדתות העיקריות בסין נאסרו, מנזרים ופסלים עתיקי יומין הושמדו. טיבט נכבשה והממשלה טבחה באלפי נזירים ואזרחים והשמידה אלפי מנזרים. בשנת 2015, נראה שלא הרבה השתנה, ומדובר באותו שלטון שהורג ומתאכזר לנשים גברים וילדים, אותו שלטון שלא מוכן לקבל את מי שאינו פועל בהתאם להוראותיו. ג'ניפר זנג, שסיפורה הוא נושא הסרט "לשחרר את סין", היא אחת מהנשים שחוו זאת על בשרן. לאחר שתרגלה את שיטת ה"פאלון גונג" (שיטה המשלבת אלמנטים מדת הבודהיזם שב-1999 הוכרזו מתרגלייה כמתנגדי משטר), נאסרה, עונתה ונגזר עליה לעבוד בכפייה. בסרט, מספרת זנג שמדי פעם היא והאסירים שלצדה נלקחו לבדיקות דם וצילומים, שבהם נבדקה ההתאמה שלהם להיות תורמי איברים פוטנציאליים. בשנת 2001 היא הצליחה להימלט לאוסטרליה וכיום היא נלחמת למען שחרור סין.

בישראל, הסחר באיברים מסין נאסר, וחל איסור על קופות החולים ועל כל גוף רשמי אחר לממן השתלות שמתבצעות בסין. הצעת החוק עלתה בשנת 2006 ביוזמתו של אריה אלדד, כירורג פלסטי במקצועו וח"כ לשעבר שנסע לסין בכדי לברר כיצד מצליחים הרופאים לשמר במשך זמן רקמות עור שלמות של נפטרים, על מנת לטפל בנפגעי כוויות קשות שזקוקים להשתלות עור בכל גופם, וגילה מפי אחד מן הרופאים עמם נפגש שהם משתמשים בעור טרי שאותו פושטים מאסיר שנידון למוות כשיש צורך בתרומה.

אלו רק כמה דוגמאות, מתוך מה שמוערך במיליוני קורבנות, שאת סיפורם לא נזכה לשמוע, וזה קורה באותו מקום שבו מיוצרים רבים מהמוצרים שאנו צורכים – בגדים, נעליים, כריות, דובונים ועוד דברים רבים שגיבורי הסרט "לשחרר את סין" מספרים שהם והאסירים שלצדם אולצו לייצר.

נוסף על אלו, השלטון הסיני מגביל ומתערב באמצעי התקשורת ותוך כך פוגע בחירויות של האזרחים. כך למשל שידורי רשת NTD, הטלוויזיה היחידה ששידרה לתוך סין מידע שלא עבר צנזורה של המשטר הקומוניסטי, נחסמו לפני המשחקים האולימפיים. חברות מערביות כדוגמת גוגל וסיסקו (cisco), סייעו לסין בצעדים מסוג זה. לפי הדיווחים, גוגל, בתחילת הדרך, עזרה לשלטון לצנזר את האינטרנט, ורק לאחר לחצים מהעולם הסכימה שלא לשתף יותר פעולה, ואילו חברת סיסקו (Cisco) בנתה לסין את "חומת האש" המקורית שלה ובכך, על פי הדיווחים, אפשרה רדיפת מתנגדי משטר ברשת, עם רדיפת מתרגלי הפאלון גונג.

לאור כל אלו, במיוחד בימים כאלו, עלינו לשאול את עצמנו מה נענה כאשר הדורות הבאים ישאלו איפה היינו כשאזרחי טיבט נטבחו וכשמתנגדי השלטון בסין נשלחו למחנות עבודה שרבים לא חזרו מהם. חשוב שתהיה לנו תשובה.

אז מה ניתן לעשות בכדי שלא נהיה חלק מהשותקים?

לחתום על העצומה לשחרורה של סין, לצפות בסרטים ולהפיץ אותם, וכמובן לנסות לצמצם את הצריכה מסין ולהפעיל לחץ על בעלי החנויות שיפסיקו לייבא מסין. גם על הממשלה שלנו והפוליטיקאים שלנו אפשר להשפיע – שילחמו בשביל שנפסיק לסחור עם סין כל עוד מתרחשות בה זוועות כאלה. רק אז נצליח אולי להשפיע על משטר האימים בסין. ואם בכל זאת אתם מעדיפים להתעלם מהנושא, כדאי שתחסכו לעצמכם את הנוכחות בימי הזיכרון הבאים, כי אלה נועדו לשנות ולא לזכור.

את הסרטים ניתן למצוא בקישורים הבאים: "לשחרר את סין" ו"מעבר לפחד".