/ גמל הקמפוס / עייפים אך מרוצים

עייפים אך מרוצים

"יוגב, רוצה לבוא לשחק איתי בדומינו ראלי?", אמר ניסים לחברו הטוב. לכאורה, בקשה תמימה, שהתגלגלה לכדי 50 אלף קוביות דומינו בתוך שטח אוניברסיטת בן גוריון.

יוגב לוי, סטודנט למתמטיקה באוניברסיטת בן-גוריון וניסים לופז, גר ועובד בירושלים, הם שני חברים בשנות ה-20 לחייהם שתחביבם הוא לסדר את לבני הדומינו-ראלי בשלל צורות ועיצובים מרהיבים. בחנוכה האחרון הם ערכו מיצג-ענק בן כ-30,000 אבנים בשיתוף עם חברת "קודקוד" במוזיאון ישראל בירושלים, ועתה, ביום ראשון ה-17.03.13, החליטו לצעוד לעבר האתגר הבא – שיא ישראלי של 50,000 לבנים בבניין הסנאט באוניברסיטת בן-גוריון.

צילום: ניסים לופז

צילום: ניסים לופז

לאלה מכם שהיו להם אי-אלו חסכים, נסביר שמדובר במשחק שכל מטרתו היא לסדר אבנים קטנות בטור, ולאחר מכן להפיל את האבן הראשונה/ האחרונה בטור כך שכל האבנים יפלו בזו אחר זו. עבור רובנו, "דומינו ראלי" הוא משחק ילדות מוכר ואהוב, שנשכח אי שם בשנות ה-90 יחד עם המגה-סון, הפוגים והקומדי-סטור, אבל יוגב וניסים לקחו את המשחק צעד אחד קדימה וממשיכים לדבוק בו עד היום.

החבר'ה לא מסתפקים בסידור האבנים בטור. בהשראת התקופה, החליטו שני החברים שנושא המיצג אותו יערכו באוניברסיטת בן גוריון הוא פסח. בהתאם לכך עוצבו באומנות האבנים הצבעוניות בצורת פירמידות, חציית ים סוף, הכיתוב "פסח שמח" שנופל משני צדדים שונים במקביל, קיר עם רקע של מצרים ולקינוח שלל פרחים שמסמלים את האביב.

פגשתי אותם כ-4 שעות לפני תחילת האירוע, כלומר הפלת הלבנים החגיגית. הביטוי "עייפים אך מרוצים" בהחלט מתאר את האופן בו הם נראו. ניסים אפילו היה עייף מכדי לדבר, ורק הנהן וזרק מידי פעם הערות כשיוגב ענה בסבלנות לשאלותיי.

צילום: ניסים לופז

צילום: ניסים לופז

50,000 אבנים, מה זה אומר מבחינת עבודה?

"התחלנו ביום חמישי, מאז עבדנו כל סוף השבוע מהבוקר עד הלילה. יש את "הגרעין הקשה" שכולל את ניסים ואותי, יובל ושירי, האחים שלי, וניר, אח של ניסים. רוב הזמן היו איתנו עוד אנשים, חברים שלי מהלימודים או אנשים ששמעו על זה במקרה והגיעו לעזור. בהזדמנות זו אני רוצה להודות להם".

איך הכל התחיל?

"אנחנו 'עושים דומינו' כבר 3-4 שנים בערך. ניסים התחיל עם השיגעון הזה ואני הצטרפתי אליו. בהתחלה היינו עושים את זה בדירות ריקות, מגרשים את סבתא וכאלה".

למה דווקא בבן-גוריון?

"אני לומד כאן, ומאז המיצג האחרון בחנוכה חיפשנו מקום חדש לשבור בו את השיא. שאלנו את האוניברסיטה והם הסכימו. זה הפתיע אותנו", הוא מוסיף, "כי לפני חנוכה הם סירבו, אבל אחרי שהם ראו את הסרטון ממוזיאון ישראל כנראה שזה עשה את שלו".

צילום: ניסים לופז

צילום: ניסים לופז

מה קורה אם נופל משהו?

"מרימים… איפשהו אתה אפילו מקווה שזה יכול ליפול, כי אם לא כנראה שעשית משהו לא בסדר. זה לא חסר סיכונים. זה חלק מהכיף, מהאדרנלין, שאתה שם אבן-אבן ורועדות לך הביצים שלא תהרוס עבודה של 7 שעות".

למה לא להיעזר במכונה שמסדרת אבנים?

"קודם כל, המכונה עקומה, היא פשוט נוסעת עקום. יכול להיות שיש כאלו שנוסעות ישר, אבל זה כנראה פאק בייצור. דבר שני, הן מאוד איטיות. ודבר אחרון, זה פשוט לא כיף! זה הרבה יותר כיף להפיל את מה שאתה עשית".

 מה האתגרים להמשך?

צילום: ניסים לופז

צילום: ניסים לופז

"הכי חשוב זה לשכנע אנשים להמשיך לעזור לנו, כי הם מתחילים להתייאש. אולי חוץ מניר (אח של ניסים – ע"כ) שלומד הנדסת בניין והוא דווקא נהנה לתכנן פה כל מיני דברים. אבל פרויקט-פרויקט, בוא נפיל את זה", הוא משחרר אנחה, "בקיץ נראה מה הלאה, אם הגב שלנו יחלים עד אז…".

מה לגבי השיא העולמי, 4 וחצי מיליון אבנים?

"זה השיא לקבוצה. פשוט מביאים כמות אדירה של אנשים ומקצים לזה מקומות ענקיים. אם אני לא טועה, עשו את זה בארה"ב או בסין", הוא לא נראה אופטימי, "הם סגרו את האולם ספורט שלהם בשביל זה, אתה קולט? הילדים לא למדו ספורט, הם ישבו וסידרו אבני דומינו".

 ביקשו ממני לשאול אם אתם מקבלים על זה כסף?

"כל הזמן שואלים אותנו את זה! לא, אנחנו עושים את זה בשביל הכיף, למרות שאם מישהו רוצה לשלם לי אני אשמח", הוא מגחך, "היחיד שאני מחכה לו שיראה את מה שעשינו זה אבא שלי".

"פסח שמח". צילום: ניסים לופז

"פסח שמח". צילום: ניסים לופז

אז האבא בהחלט יכול להיות גאה, וגם אנחנו, בתור סטודנטים בבן-גוריון, שזוכים למיצג כל-כך יפה ויצירתי באוניברסיטה שלנו. ואם עדיין לא ראיתם במו עיניכם – אין שום סיבה לזלזל. לטעמי האישי, בהחלט מדובר באומנות יוצאת-דופן. מסתבר שמשחק ילדים עבור רוב האנשים, יכול להיות תחביב ממכר ומרהיב עבור אחרים.

אם גם לכם יש משהו לספר, לכתוב ולשתף, שלחו לנו ואולי כתבתכם תתפרסם בבאר.

כתיבת תגובה

על עדי כהן

עדי כהן
עדי כותב בעיתון "הבאר" מאז פברואר 2013. סטודנט בשנה ב' לכלכלה, פוליטיקה וממשל ומדיניות ציבורית וצוער בתכנית 'עתידים לשלטון המקומי'. פותח קבוצות סדרתי בפייסבוק, אוהד מכבי חיפה, חבר מפלגת העבודה, בן הזוג של אדוה ואבא של בוז'י הכלב. בעל סגנון כתיבה סרקסטי, נוקב ונשכני, בעל נטייה להתשה עצמית.
Scroll To Top