/ דעות / עמוד ענן או מסך עשן?

עמוד ענן או מסך עשן?

לאחר חודשים רבים של ירי ממושך על הדרום, בהם הדרג המדיני סרב להסכם הרגיעה שהציע המתווך בסקין, יצאנו למבצע שספק נועד להפסיק את הירי על הדרום ולחזק את יכולת ההרתעה של ישראל, ספק לחזק את כוחה של הממשלה בבחירות הקרובות ולהשכיח את האג'נדה החברתית. שבוע לאחר מכן אותו הסכם מושג. ספין מתוכנן או אימפוטנטיות מדינית?

האם מבצע "עמוד ענן" מהווה ספין פוליטי מתוכנן מראש או כזה שהתגבש תוך כדי תנועה? מדובר בשאלה שקשה לענות עליה. יתכן שהדרג המדיני באמת רצה להיכנס לרצועה, אך יתכן גם שהוא שכח שמאז "עופרת יצוקה" כללי המשחק השתנו. קודם כל, כיום הז'יטון של נתניהו שווה בעיני העולם ובעיקר בעיני ארה"ב בערך כמו זה של איסמעיל הנייה (זאת בניגוד לאולמרט שבמהלך כהונתו נכנס למהלך מדיני עם אבו מאזן), כי הרי מדינה שהיא סרבנית שלום לא תקבל לגיטימציה בינלאומית (מהמדינות השפויות) להגן על עצמה. שנית, בעקבות האביב הערבי, מורסי והאחים המוסלמים לא אוהבים אותנו במיוחד.

fיש שיגידו "אבל חיזקנו את יכולת ההרתעה שלנו", ואני, כמו במצב האומה, אענה – "כן אבל", במשך שנים ישראל והחמאס מנהלים משחק של מאזן אימה שחוזר על עצמו שוב ושוב. החמאס מפעיל טרור וישראל מגיבה בהפצצות אוויריות ובכניסות קרקעיות. כך "יכולת הרתעה", מושג לכאורה פשוט שכל ילד מכיר מהבריון של הגן, הוכיחה את עצמה כלא קיימת במשחק בין ישראל לעזה, או כפי שאינשטיין אמר "אי שפיות זה לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לקבל תוצאות שונות."

אז מה אפשר לעשות עם החמאס? לטווח הארוך, נכון לעכשיו, כלום, אבל אולי חלון ההזדמנויות ייפתח בהמשך ויהיו חילופי שלטון שישרתו את ישראל. בינתיים, ישראל חייבת להיענות ליוזמת השלום הערבית מ-2002 ממנה התעלמה ולשבת למשא ומתן עם אבו-מאזן. עזה לא קיימת ולעולם לא היתה קיימת לבדה, הרצועה והגדה עדיין קשורות זו לזו, ובסופו של דבר הדרך לניהול הסכסוך בעזה עוברת דרך אבו-מאזן. אין פלא שליברמן תוקף את ההצעה של אבו מאזן יותר מאשר את החמאס, וביבי מדבר עם החמאס ומחזק אותו אבל לא מדבר עם אבו-מאזן, שלום מפחיד אותם הרבה יותר ממלחמה, ואולי בעצם גם אנחנו התרגלנו לייאוש, לפחד ולשנאה.

אנחנו צריכים להחליט מהו סדר העדיפויות שלנו, מדינת ישראל או ארץ ישראל, חברה אזרחית חזקה או חברה לאומנית מגויסת, אנחנו צריכים להבין שמלחמה היא לא גזרת דורנו כפי שאמר משה דיין על הדור ההוא לפני שישים שנה. אנו חייבים להוכיח לעצמנו שאנחנו רוצים לחיות בחברה שפויה ולא על חרבנו, אחרת נאבד את האנשים השפויים שלא נגועים במהותנות לאומנית ודתית ועדיין מוכנים להילחם על המדינה, וזה עוד לפני שנהפוך למדינה לא יהודית ולא דמוקרטית.

נכתב על ידי כרמל פלר

 

אם גם לכם יש משהו לספר, לכתוב ולשתף, שלחו לנו ואולי כתבתכם תתפרסם בבאר.

כתיבת תגובה

Scroll To Top