/ גמל העיר / פוטבול נוסח באר שבע

פוטבול נוסח באר שבע

כששקלתי אם ללכת בשבוע שעבר לסקר משחק פוטבול בבאר שבע (כן, קראתם נכון), היו לי רגשות מעורבים בנושא. מצד אחד, אני לא מתחברת לשום ספורט שהוא. מצד שני, יש קבוצת פוטבול בבאר שבע (!), וצריך לבדוק את העניין. ובכן, בדקתי ומצאתי את כל מה שמשחק טוב צריך – אדרנלין, זיעה, רעש, לחץ ואפילו מכות.

ביום חמישי האחרון, במגרש חבוי ליד 'נחל עשן', הוזמנתי למשחק שבו אירחה באר שבע את רבע הגמר של ליגת הפוטבול לתיכונים. אתם בטח שואלים את עצמכם מה הקשר בין פוטבול לבאר שבע, או בכלל לישראל. ובכן, אחת מהעמותות הרבות שיש לנו כאן בבאר שבע יצרה את הקשר הזה – עמותת "נגב פוטבול". העמותה קמה רק לפני שנה, וכבר מקיימת ומקדמת שתי קבוצות בבאר שבע – קבוצת הבוגרים שמורכבת ברובה מסטודנטים וקבוצת הנוער, שנקראת "ספרטנס" וכוללת נוער בגילאים 15-18.

צילום: רן לוי

צילום: רן לוי

כשהגעתי למגרש הכדורגל (שהוסב למגרש פוטבול) הייתי חסרת כל הבנה בחוקי המשחק. ברקע נשמעו שאגות עידוד-הרתעה של חברי קבוצת הנוער שהתכוננו למשחק, ואני פניתי לשוחח עם עמית בנבנישתי, מנהל העמותה ועוזר מאמן הקבוצה, שסיפר לי שרוב הספרטנים הצעירים לא נגעו בחייהם בכדור פוטבול עד תחילת האימונים. מדובר בקבוצה שקמה השנה והפתיעה כמעט את כולם בליגה.

מה שמיוחד בקבוצת הספרטנס זה שהיא קבוצה מאוד מגוונת שמגיעה משכבות שונות, מרקעים שונים וממקומות שונים – מהשכונות בעיר, מהישובים והקיבוצים בסביבה, יש גם נוער אמריקאי מתוכנית נעל"ה (נוער עולה לפני הורים), נוער מקהילת העבריים בדימונה ועוד. עמית הגדיר אותם כ"כור היתוך של כל מה שקורה כאן בנגב". אך יותר מכך, נראה שהם הפכו למשפחה אחת גדולה.

אז עד כה יש לנו נוער, פוטבול ועמותה שמאחדת ביניהם. ניסיתי להבין כיצד התוספת הייחודית הזו בחיי השחקנים משפיעה עליהם וקיבלתי מעמית תשובה שקצת הצליחה להפתיע אותי: "מסגרת של קבוצת פוטבול מאוד דומה למסגרת של צבא… אם אתה נמצא באימון אתה נותן את ה-100% שיש לך – גם כשכואב לך, גם כשאתה פצוע, גם כשאתה מקיא ובעיקר כשאתה עייף. כך בעצם אתה נבחן בכמה אתה טוב. באופן לא מקרי זה ממש דומה למסגרת הצבאית". הבנתי, שזה תחום הרבה יותר תובעני ולחוץ ממה שזה נראה, ומה שקרה בהמשך חיזק את המסקנה שלי.

צילום: רן לוי

צילום: רן לוי

"זה משחק רבע גמר, מה, ציפיתם שלא יהיו מכות?" אני אמנם לא ציפיתי לתגרה שהחלה באמצע המגרש, אך ככל הנראה אחד מהחבר'ה של קבוצת הבוגרים שישב מאחוריי ביציע כן צפה את זה. החלטתי לשאול את ה"סנטר" של הקבוצה, עומר שושן, מה בדיוק קרה שם: "אחד מהשחקנים של הקבוצה היריבה התעצבן על אחד השחקנים שלנו והפיל אותו והתחיל להרביץ לו. השחקן שלנו היה על הרצפה, בלי קסדה ופשוט קיבל מכות לפנים וניסה להתרומם ולהחזיר לו, ואז כולם התפרצו והיה בלגאן שלם". בעקבות התגרה אמנם הרחיקו שחקנים של הספרטנס מהמשחק, אבל למרות זאת הדבר לא מנע מהקבוצה לנצח ולהעפיל לחצי הגמר בתוצאה 52-40.

אני חייבת להודות שבתחילת הערב לא ידעתי למה לצפות. כמובן שמהר מאוד נתבשרתי שעלי לצפות להעביר שם כמה שעות טובות (מסתבר שאורכו הממוצע של משחק פוטבול הוא 3 שעות!). אמנם סבלנות היא לא הצד החזק אצלי, ובמחצית כבר פרשתי, אך עד אז הצלחתי לצבור מספיק חוויות. האם אני יכולה להגיד שהשכלתי? להבין את חוקי המשחק אני עדיין לא מצליחה, אבל לפחות גיליתי שיש עוד שרידים מספרטה כאן בבאר שבע, ולא כדאי להתעסק איתם.

קבוצות הפוטבול של ב"ש מחפשות שחקנים חדשים (גם ללא ניסיון קודם)! אם אתם רוצים להצטרף צרו קשר דרך אתר האינטרנט של העמותה, או שלחו אימייל.

אם גם לכם יש משהו לספר, לכתוב ולשתף, שלחו לנו ואולי כתבתכם תתפרסם בבאר.

כתיבת תגובה

על שלי רום

שלי רום
Scroll To Top