/ גמל הקמפוס / שירה להכיר

שירה להכיר

לפני כמה ימים גיליתי הפתעה נעימה בקמפוס, כשראיתי שעל הקיר של בניין הסנאט ובניין 26 (קרייטמן, למתקדמים) תלויים לוחות עם שירים. כלומר, שירה. כלומר, הדבר המנוקד הזה שמוצאים בספרים, שרובנו הדחקנו את קיומו מאז הבגרות בספרות.

"שיואו", אמרתי לשותפתי להליכה, "הדבר המנוקד הזה הצליח איכשהו לנדוד מחוץ למדף המאובק האחורי בספרייה, לעלות על קירות מבנים מרכזיים בקמפוס (ולא על קיר במרתף הבטון שכוח האל של המפלצת – בניין 72), ועכשיו הוא הולך להיכנס ישר ללב של מאות אלפי סטודנטים שיעברו מול הלוחות האלו כל יום. הנה סימן נוסף שאחרית הימים מתקרבת אלינו בצעדים קטנים"! היא לא התרשמה במיוחד והלכה לשיעור, מותירה אותי להתייחד עם לוחות הזכוכית.

צילום: איתן קנז

צילום: איתן קנז

הדבר הראשון ששאלתי את עצמי הוא למה הם תלויים שם, ולמה דווקא השירים האלו? מסתבר שהאוניברסיטה התחילה פרויקט שנקרא "נשמה יתרה", שאותו יזמה הנשיאה שלנו, רבקה כרמי, ושאחד האחראיים המרכזיים עליו הוא פרופ' נסים קלדרון מהמחלקה לספרות. לפי כרמי הפרויקט נועד "להעניק נשמה יתרה לקמפוס".

כן, זה קצת פלצני, אני יודע, ובראשי הקטן והצנוע אני מעדיף לחשוב שהפרויקט הזה נועד להפוך שירה לקצת יותר נגישה לכלל תלמידי האוניברסיטה, אפילו ההם מההנדסות. זה לא מפתיע אותי שנסים קלדרון שותף לזה, כי הוא ידוע כאחד הפרופסורים המגניבים בתבל, כזה שמתעסק במוזיקת רוק ומתחכך בברנז'ה של מוזיקאים כמו רונה קינן, מאור כהן וערן צור. לכן זה אך טבעי שהוא יירתם לעגלה שמנסה להפוך את השירה לקצת יותר נגישה וקצת פחות אליטיסטית. בתיאוריה לפחות, כי בתכלס הניסיון של האוניברסיטה לתרבת אותנו לקרוא שירה לא נראה לי מאוד יעיל.

אז אחרי שהרמתי את הלסת מהרצפה וירדתי מהענן הסגול עליו רבצתי, החלטתי להפסיק לתהות מה השירים עושים שם ואשכרה לקרוא אותם. הקולקציה כוללת שירים יחסית מוכרים פרי עטם של טובי משוררות ומשוררי ארצנו; בין השאר יש שם שיר של רחל המשוררת ("כזאת אנוכי, סמרטוט רצפה חדגוני ומשעמם". אני לא אוהב את רחל); שיר של זלדה (זו שכתבה את "לכל איש יש שם", שבשום מובן ואופן הוא לא שיר שואה); שיר של חיים "אני לא רק באב אל וואד" גורי; שיר של דוד "לקחתי אל-אס-די עם מנחם בן" אבידן; שיר מתורגם מערבית של נידא'א חורי (ערבייה ייצוגית שמלמדת גם במחלקה לספרות); השיר "שחקי שחקי" של טשרניחובסקי (שכתב את "האדם הוא תבנית נוף מולדתו" וגם כל מיני דברים אחרים שאתם לא מכירים כי משרד החינוך והתרבות מעדיף את הבכיינות של ביאליק); והשיר הידוע והיפהפה "שפל רוח, שפל ברך וקומה" של אבן גבירול, שאתם כנראה מכירים כי ברי סחרוף הלחין אותו.

אין בין השירים שום נושא מקשר, חוץ מהעובדה שכולם מנוקדים, כמובן. המטרה המרכזית של השירים שנבחרו היא גיוון – להביא שירים מתקופות שונות ובנושאים שונים, החל משירי קודש ימי הביניים, דרך המאה התשע עשרה והציונות, דרך שירים אינטימיים שעוסקים ברגשות ועד שיר מחאה אקטואלי של ימינו, והכל כדי להראות כמה פנים יש לשירה. זה ממש כמו להקת בנים – יש שם נציג לכל אחד, כדי שכולם יוכלו למצוא מישהו להתחבר אליו ולהעריץ אותו. כלומר, זאת בהנחה שבכלל תטרחו לקרוא את השירים האלו.

כדאי לכם לקרוא את השירים האלו. זה לוקח מעט זמן, אבל אלו שירים יפים בסך הכול והם לא מסובכים מדי להבנה, דבר שבדרך כלל מרתיע אנשים מלקרוא שירה. ואם אתם לא מתחברים לשירים שתלויים שם עכשיו – אל פחד וחיל, כל כמה חודשים הם יתחלפו, ובטח מתישהו יתלו שיר כלשהו שתאהבו. אבל אם זה עדיין לא יקרה, ותסבלו מכל שנייה ליד השירים, אני אחזיר לכם כסף. סתם, בצחוק. אני לומד מדעי הרוח. אין לי שום כסף להחזיר.

אם גם לכם יש משהו לספר, לכתוב ולשתף, שלחו לנו ואולי כתבתכם תתפרסם בבאר.

כתיבת תגובה

Scroll To Top