/ גמל הקמפוס / שי לסטודנטים

שי לסטודנטים

שי גולדנברג הוא עוד הוכחה לכך שסצנת המוזיקה הסטודנטיאלית חיה ותוססת, ושכל מה שחסר הוא תמיכת הקהל. עם אישיות כובשת וכריזמה שלא נגמרת, שי ישב עם כתבכם הנאמן למה שנראה כראיון ראשון מיני רבים.

לפני מספר שבועות, סקרתי את הופעתו של אריק ברמן בבית הסטודנט במסגרת 'שלישי בשש'. מלבד אמן שבוז שלא משתף פעולה עם הקהל, גיליתי במופע החימום סטודנט צעיר שבשלושת השירים הבודדים שלו כבש אותי יותר מאשר מר ברמן הממורמר. אותו סטודנט הוא שי גולדנברג, סטודנט שנה ג' לניהול ולפוליטיקה וממשל. כשהוא רק בן 26, שי כבר הספיק לנגן במקומות רחוקים ואפילו להתראיין לרדיו האזורי.

צולם ע"י אגודת הסטודנטים

צולם ע"י אגודת הסטודנטים

תחילה, שי סיפר קצת על עצמו ואיך הגיע למגמת המוזיקה בתיכון בליך ברמת גן בזכות השמיעה המוזיקאלית שלו, ולאו דווקא בגלל כישורי הנגינה (הבינוניים, לדבריו). באותה תקופה ניגן בקלידים ובטרומבון, אך לדבריו דווקא בצבא הוא פרח מוזיקאלית: "התחלתי לנגן גם על גיטרה, ולשיר תוך כדי. עם הזמן הרגשתי שאני נעשה יותר ויותר נינוח עם השירה, ובמיוחד עם שירה של החומר המקורי שלי." שי ציין לחיוב במיוחד את התקופה שלו בדרום אמריקה, שבה נחשף למוזיקאים שונים שכותבים בצורה שונה משלו, וזה מאוד השפיע עליו. "ההופעה הראשונה שלי הייתה בכלל בקוסקו, פרו, בסוג של במה פתוחה." כן כן חברים, מדובר בסטודנט שיש לו כבר 'טור' עולמי מתחת לחגורה.

במהלך כל השיחה, נראה היה ששי ניחן ברמות כריזמה שבדרך כלל שמורות רק למעודדות ומדריכי תנועות נוער, ולא קשה לדמיין אותו מעביר את אותה תחושה על הבמה, ובאמת דרושה הרבה כריזמה כדי לנהל את החיים ששי מנהל. במקביל להיותו סטודנט, שי גם עובד באבטחה, מדריך קבוצת הכנה לצבא ב"אחריי" וכמובן מנגן ויוצר מוזיקה. איך הוא מספיק לעשות הכל, אתם שואלים? "אני אוהב לרוץ ממקום למקום – אחרת משעמם. יש הרבה דברים טובים לעשות".

בין ריצה לריצה, שי לא שוכח את פרויקט 'יוצרים בנגב' שבו הוא לוקח חלק, פרויקט שהוא מרגיש שמאוד משפיע עליו: "זה פרויקט מדהים, ומה שהכי יפה זה שלכל אחד יש את הרקע ואת האישיות המוזיקאלית שלו ו זה מתבטא אצל כל אחד בפרויקט". פרויקט יוצרים בנגב, תרם רבות לשי ולכתיבתו, כמו גם ליוצרים צעירים אחרים.

אז איך בכלל מתבצע תהליך היצירה? שי מספר שאין לו תהליך או סדר קבוע מראש שלפיו הוא פועל, אלא יותר לפי איך שהמוזה באה אליו: "הייתה פעם אחת שהייתי באל בולסון בארגנטינה, ואחרי שהיה לי קטע מסובך עם מישהי שם, נכנסתי למונית ותוך כדי כבר הייתה לי מנגינה ומילים בראש. כשעצרתי בצד, ישר הוצאתי את הגיטרה, ואחרי 10 דקות כבר היה לי שיר".

קשה לשלב לימודים ומוזיקה יחדיו, אבל שי עושה זאת בהצלחה מרובה. התעניינתי לשמוע איפה הוא רואה את עצמו בעתיד: "תראה, אני ממש לא יודע מה יהיה איתי בעתיד ואיזה תפקיד תשחק המוזיקה, אבל אני בטוח שיהיה לה מקום בחיי בצורה כזאת או אחרת. אני לא רואה את עצמי חי בלי זה". דווקא בשנה הבאה, כשקצת ישתחרר מכבלי הלימודים, אפשר יהיה לצפות משי ליותר פעילות מוזיקאלית. הוא מקווה לפנות קצת זמן לכתיבה ולהופעות, בין היתר בתוך הרכב עם נגנים אחרים, "יש משהו מגניב בלכתוב עם מישהו אחר, אבל יש גם סוג של נוחיות בלהיות לבד".

לסיום, לשי יש בקשה אחת מהסטודנטים של באר שבע, "שאנשים יבואו להופעות ויפרגנו. חבל שאנשים לא שוברים את מעגל המנגה-איינשטיין ולא משקיעים קצת באווירה המוזיקאלית המקומית. אני גם חושב שהאוניברסיטה צריכה לקדם את זה הרבה יותר, דבר שהאגודה התחילה לעשות רק השנה עם מופעי החימום של 'שלישי בשש' – אבל אין ספק שצריך יותר".

נכתב על ידי דורון פרופיס

אם גם לכם יש משהו לספר, לכתוב ולשתף, שלחו לנו ואולי כתבתכם תתפרסם בבאר.

כתיבת תגובה

Scroll To Top