/ אתנחתא / שלט המחשבות

שלט המחשבות

יום הלימודים הארוך הביא אותי לשנת צהריים מאוחרת, ועכשיו כבר כמעט חצות הלילה. יש לי תחושה מוזרה של חלום שכבר הספקתי לשכוח, ובו קיבלתי במתנה שלט אלקטרוני שקורא מחשבות. מה אתם הייתם עושים עם שלט כזה? בחלומי, אני עומד על שפת היאור. לא, לא, על שפת מאפייה שמבחוץ נראית כמו פרוזדור מטונף, והיא דומה למחנה הפליטים בקלנדיה כי הכסף לעובדת הניקיון התקבל בפעם האחרונה בתקופת הביוץ של מרילין מונרו. בפתח עומד בחור ארוך כמו צלופח משתרך, הוא בוהה בשמיים, וחוסר התקשורת שלו עם העולם מלחיץ לחלוטין. אני נזכר בשלט החדש שלי, ובלחיצת כפתור אני כבר משוטט לי בין המחשבות.

 "הפריטות המענגות הן ההשראה להכל, ואני מרגיש כאילו אני מרחף בשדות של פרחים, ולידי אהבת הילדות, עטופה בקסמים של זהב. אני מתבוסס בשלוליות ריחניות של שטח נצחי, והוא מואר מתמיד. ואחרי הכול, המלנכוליה מאבדת מעט מן השפיות, ומוסטת כמו סילון קרב אימתני ממסלול של חיים אפלים. אני בדרך החוצה, על מעוף ריקני של רחף הבדידות, מקשיב לבטהובן האגדי – ומתמלא בחדווה מוזיקלית".סטודנט לספרות כאילו??? מי זה המשורר הדפקט הזה?! ומאיפה לעזאזל הוא מצליח לשמוע את בטהובן?? מקסימום שרית חדד מהפיצוצייה ממול. בדרך לאוניברסיטה אני גוהר מעל מדרכה אדומה-לבנה, ולידי סטודנט עם משקפי חנונים עבי עדשות, ותיק גב קרוע משנת הלימודים הראשונה. אני מפעיל את השלט.
"כמה זמן לוקח לרמזור הזה להתחלף לירוק? הרי לפי משוואת הרציפות הדיפרנציאלית, ובהתחשב בפונקצית הפוטנציאל (לזרימה אי רוטציונית כמובן), הרכב הבא יעבור בעוד דקה ועשרים, ואני חוצה את הכביש ב-8.9 שניות. טוב, אני עובר באדום. לא, לא, זו עבירה תעבורתית ראשונה במעלה, אני אמתין. חלק גדול מתאונות הדרכים הוא תוצר של בני אדם פורעי חוק שחוצים מעבר חצייה באור אדום. אני לא כמוהם. אני האזרח הטוב. אני וגם החברים שלי, ואנחנו – אנחנו עוד נשתלט על העולם".מה?? מה זה היה?! ספויילר לנקמת היורמים ??!!! טוב, כנראה הנדסת חשמל…

אני חוזר לדירה, וברקע משודרים לונדון וקירשנבאום. אם לא הם, לעולם לא הייתי יודע שמישל אובמה מגדלת גינת ירק בבית הלבן, ושלברק אובמה יש תואר סנובי-שחצני מאוניברסיטת הרווארד. על המסך מימין מרצדת תמונה של עזאם-עזאם מאחורי סורגים, ואני מרגיש שזה בדיוק הזמן לצאת לפאב השכונתי.

על הבר יושבת אחת, לבושה במכנסים קלילים עם קשר דקורטיבי וגופיית שיפון מודפסת. סיגריה בידה הימנית, מרטיני ביאנקו עם קרח ולימון בשמאלית. אני מקיף את השולחנות העגולים, ומתיישב כשהיא מתבוננת בצד הכי טוב שלי. היא מסתכלת עלי, רבע מחייכת, 20 אחוז שואפת עשן לריאות, והלוואי שהבחור מהנדסת חשמל היה פה לחשב בשבילי כמה נתח נשאר. אני מדליק את השלט האלקטרוני, היא מסקרנת:

"הבחור הזה מה-זה לא בשבילי, הוא הזמין אדממה והוא שותה מיץ תפוזים. מה הוא צמחוני??? הוא גם לא מתאמן, אני לא יכולה לצאת עם מישהו שלא מתאמן! ומה הקטע שלו לשבת עם קרוקס על הבר?? הוא בטח יזמין אותי לדייט ראשון במנצ'ילה… אולי אני בכל זאת אתן לו סיכוי, מה יש לי להפסיד?? בעצם, זה סתם מיותר, אני הרי מחפשת אהבה. פשוט העבודה והלימודים לא מאפשרים לי לתת מעצמי יותר מדי. רגע, על מה אני מדברת? כן, כן…על הבחור. לא, על העבודה. כן, על העבודה והלימודים, וגם על הבחור…טוב נו, שיבוא ונראה כבר…"

בשם האלוהים ליידי, כמה 'פאקינג' מתוסבכת את יכולה להיות??!?!! מקווה שאת לא במחלקה לפסיכולוגיה… אני מוותר על התענוג.

ובצד האחר, על ספסל חבלים מתנדנד, עולה ויורדת נערת כפר עם שמלת פסים קיצית, ושיער ערמוני פזור מהפנט. היא די שקועה בעצמה, אבל בו זמנית נוטפת כריזמה של רוק סטאר, ובפסטוראליות של ציפור זעירה שואבת את מבטיהם של כל הבחורים בפאב. הצוואר שלה מתנועע בקצה הנדנדה, ולרגע אחד העיניים הכחולות שלה מצטלבות בשלי. אלוהים, תעשה שהיא בעניין. בפעם האחרונה להיום, אני משתמש בשלט:

"בעבר הדברים היו הרבה יותר פשוטים. הבחור הזה מסתכל עלי. אולי הוא שונה, אני מקווה שהוא רומנטיקן משנות הקלאסיקה. שילך יד ביד עם התמימות, ויבין שהמבט והאמת שלו פשוט שווים את זה. הלוואי שיגיד שהוא מאוהב בי שנים למרות שאנחנו מכירים רק שניות בודדות. שיגיע אלי, אני מוכנה לנסות…"

אני מתייצב, לוגם את השלוק האחרון ממיץ התפוזים הלא טבעי בעליל שלי, צועד לכיוון שלה, ונעמד די קרוב… "היי, אני האביר שלך…באתי להבטיח לך חיים אחרים…"

היא קופאת במקום, נועצת בי מבט כאילו הרגע הודעתי לה שאני צאצא לבהמה המעופפת של מוחמד, ואומרת "מצטערת, אני לא בעניין של גברים…"

שיט! השלט הזה דפוק…

 

נכתב על ידי אביאל בוקובזה

אם גם לכם יש משהו לספר, לכתוב ולשתף, שלחו לנו ואולי כתבתכם תתפרסם בבאר. 

כתיבת תגובה

על כתבת אורח

Scroll To Top