/ דעות / תואר ברישום לקורסים

תואר ברישום לקורסים

כל סטודנט בבן גוריון יודע שתקופת הרישום לקורסים כרוכה בלחצים וחששות רבים במקרה הטוב, ובמסכת עינויים מתמשכת במקרה הפחות טוב. האם כשיפתח חלון הזמן יישארו מקומות בקורסים שרציתי? איפה לעזאזל אפשר לראות את הסילבוס? ולמה אני לא יכול להירשם לקורס סנוקר?

זה מתחיל בשרירותיות של שיטות הרישום לקורסים. כל סטודנט מקבל שעה מסוימת ויום מסוים בו חלון זמן הרישום שלו נפתח. כך יוצא שסטודנטים מסוימים זוכים להירשם לכל הקורסים שרצו, בעוד אחרים מתפשרים על שאריות שהותירו חבריהם בני המזל, או לחילופין יושבים על כפתור ה"ריפרש" יום יום בתקופת השינויים בתקווה שיתפנה מקום בקורס שרצו.

להתפשר או לשבת על ה"ריפרש" ?

להתפשר או לשבת על ה"ריפרש" ?

בחלק מהמחלקות ישנה הקצאה של מקומות כך שבכל חלון רישום משתחררים מספר מקומות, דבר המאפשר גם לסטודנטים שחלון הזמן שלהם טרם נפתח להירשם לקורסים שהם רוצים. יש גם מחלקות שמשתמשות בשיטת הבידינג, שיטה הנהוגה באוניברסיטת תל אביב, לפיה כל סטודנט מקבל לפני תקופת הרישום מספר נקודות ועליו לנקד כל קורס לפי החשיבות שלו בעיניו. גם את קורסי החובה יש לנקד בגלל שמרצים שונים מלמדים אותם. בצורה זו, הסטודנטים נרשמים לקורסים שאותם הם ניקדו במקום הגבוה ביותר, דבר המאפשר לכולם הזמנות שווה, ולא מגביל את הסטודנטים להירשם בשעה מסוימת. אצלנו, במחלקה למדעי המחשב משתמשים בשיטה זו עבור קורסי הבחירה. עם זאת, גם לשיטה זו חסרונות, עקב הקושי לחלק את הנקודות ולהמר בין הקורסים השונים ועקב השקעת הזמן בבדיקת קורסים מהשנה הקודמת בכדי לראות כמה נקודות שמו אז על מנת להתקבל. להתפשר או לשבת על ה"ריפרש" ?

באוניברסיטת בן גוריון, מסביר לנו המזכיר האקדמי, פרופ' אריאל פלדשטיין, "תהליך הרישום מאורגן לפי פקולטות, מחלקות ושנות לימוד". לדבריו, "מנהל תלמידים מארגן את התהליך ודואג שלכולם יהיו חלונות זמן ויהיה סדר וארגון במערכת". אך מה משמעות הסדר במערכת, כאשר סטודנטים רבים לא מוצאים את מקומם? והאם לא יותר נכון לאחד את השיטות בין המחלקות, או לשנות אותן לשיטה אחת יעילה יותר?

 עשו לייק לעמוד הפייסבוק של עיתון 'הבאר' ותישארו מעודכנים 

המרוץ לרישום לקורסים אינו מסתכם רק בשיטת בחירת הקורסים, אלא גם במה שקורה לאחר מכן. כך למשל בקורסי חובה רבים, המחלקות מציעות מספר הרצאות ותרגולים עם מרצים שונים, כאשר בדרך כלל יש כמה מרצים ספציפיים שהסטודנטים מעדיפים ללמוד אצלם. וכך, פעמים רבות יגיעו הסטודנטים לכיתת הלימוד וימצאו את עצמם בכיתה מלאה עד אפס מקום, בה הם מתקשים למצוא מקום לישיבה, בעוד קורסים אחרים נותרים ללא תלמידים.

כאשר סטודנט מעדיף להצטופף בכיתה שמכילה פי 2 יותר תלמידים מהכמות המיועדת כדי להיות בהרצאה של מרצה מסוים, צריכה להידלק באוניברסיטה נורה אדומה לגבי רצונות הסטודנטים ולגבי איכות ההוראה, אך במקום זאת, לא אחת הפתרון של המרצים הוא לאיים על הסטודנטים שלא רשומים לקורס שיקראו לאבטחה להוציא אותם, אך האם איום ריק זה יפתור את הבעיה? הפתרון החלופי שנראה יותר הגיוני הוא להעביר את הקורסים שלהם יש ביקוש לכיתות גדולות יותר, כך שהסטודנטים יוכלו להיכנס לקורסים אותם הם רצו. לפי פרופ' פלדשטיין "קביעת מספר הסטודנטים בקורס תלויה במספר גורמים: אופי הקורס, עוזרי הוראה, מספר המרצים, צורכי המחלקה ועוד", אך מה עם צורכי הסטודנטים?

בסופו של דבר יש לזכור שהסטודנטים משלמים על לימודיהם ודעתם על המרצים היא חשובה. אם סטודנט יושב בהרצאה בה הוא לא מבין את המרצה או לא מתחבר לאופן הלימוד, מדוע שירצה להגיע לשיעורים? איזה מוטיבציה תהיה לו ללמוד את החומר?

פתרון אפשרי לבעיה יכול להיות פתיחת מקומות לפי ביקוש, שהרי "תופעת הלוואי" של הרישום לקורסים היא המשוב שניתן מהסטודנטים – היכולת לדעת לאיזה קורסים הם מעדיפים להירשם. דבר זה יוכל לסייע בהחלטות על כמות המקומות שייפתחו בכל קורס, יצ'פר מרצים טובים, וידרבן מרצים שלא צלחו את הדירוג לשפר את שיטת הלימוד שלהם.

נראה כי בכל הנוגע להליך הרישום לקורסים, זה שהשיטה עובדת – לא אומר שהיא תקינה, ובמקרה הנוכחי יש מקום רב לשיפור. סטודנטים רבים מתחילים את השנה בכעסים ולחצים, כאשר יש בכוחה של האוניברסיטה למצוא פתרון קל ומהיר לבעיותיהם, גם אם זה כרוך במאמץ של ארגון מחדש. שיתוף פעולה עם הסטודנטים ובעקבות כך שיפור השיטה שבה נבחרים הקורסים והגדלת הכיתות בהתאם, יכולה לסייע לפתור את הבעיות הנ"ל, ולהביא לסיפוק מצד הסטודנטים ולהעלאת רמת המרצים והאוניברסיטה מנגד.

אם גם לכם יש משהו לספר, לכתוב ולשתף, שלחו לנו ואולי כתבתכם תתפרסם בבאר.

כתיבת תגובה

על שלי רום

שלי רום
Scroll To Top