/ מעורבות חברתית / תמונות מחייה של נערה

תמונות מחייה של נערה

"אני כורעת במיטה ומסתכלת בתמונת של ההורים האומללים והמסכנים שלי, ובוכה. הם מתים. אני מרגישה את זה. עכשיו אני לגמרי בודדה בעולם. יש לי רק את התמונות. אבא, החיוך, הצחוק שלך! אימא, העצות הטובות שלך, איפה כל זה!…"

בשנת 2005, חמש שנים לאחר פטירתה של סבתי, נלי לבקוביץ', פרסמה אמי ספר על חייה ומסעה של מי שבגיל 14 נפרדה מהוריה ולא ראתה אותם עוד. סבתא שלי, שנותקה מביתה בווינקובצי שביוגוסלוויה, אשר נכבשה על ידי הגרמנים ב-11 ליולי 1941, צורפה לקבוצת ילדים יהודים שהוברחו והוסתרו ב"וילה אמה", בכפר נונטולה שבאיטליה.

fביום קשה זה, בו אנחנו ממשיכים לזכור ולהנציח את סיפורם של מי שחוו את זוועות השואה, בחרתי לשתף אתכם במספר קטעים מספרה של אמי, שממחישים את תחושותיה של נערה בעלת כוח נפשי רב, בתקופה הקשה ביותר בחייה.

הספר "נלי – תמונות מחייה של נערה מווילה אמה", נערך על ידי אמירה (לבקוביץ) רום, ומבוסס על יומניה של סבתי שנכתבו בעת שהותה בווילה אמה, על הקלטות שערך עימה בנה בשנת 1993, ועל מכתבים שנמצאו בעזבונה, ששמרה במשך חייה.

החיים ביוגוסלוויה, עם כניסת הגרמנים לעיר:

"אני זוכרת כיצד זה התחיל: קודם היה הפחד. אחר כך התחילו להגיע ידיעות, והאנשים התחילו להאמין. ואז המלחמה התקרבה אלינו. כיבוש יוגוסלוויה היה מהיר, אבל המשכנו עוד להתגורר בבית תקופה קצרה. אחר כך נזרקנו מדירה לדירה, לא הייתה לנו עבודה ואסור היה לצאת מהבית בשעות מסוימות. כמו כן נקבעו אזורים בעיר שאסור היה ליהודים להיכנס אליהם…"

מתוך יומנה של נלי, 14 לאוגוסט 1943 (מספר חודשים לאחר שהגיעה לווילה אמה):

"הלכנו בפחד נורא שיראה אותנו מישהו שלא צריך לראות אותנו. בבר ניגנו, ואנשים נראו מאושרים. ורק אנחנו מסכנים. בלי אף אחד קרוב. בקושי החזקתי מעמד. מאוד רציתי לחזור לווילה. התעייפתי מאוד, גופנית ונפשית. לו היה לי עכשיו מישהו קרוב, שאוהבים, שאוהב אותך ומבין אותך. אבל זה כבר לא יקרה. אף אחד לא יבין אותי אף פעם".

מתוך סיפוריה שהוקלטו בשנת 1993:

"לא פעם התחרטתי על שעזבתי את קרובי משפחתי ונסעתי. מאז לא הצלחתי לברר מה קרה לאימא. ברור לי שלא שרדה. היא הייתה חלשה ומבולבלת אחרי מה שקרה לה. היא הרכיבה משקפיים, ודווקא הפריט הזה היה בין החפצים הראשונים שנלקחו מהיהודים…"

במחצית השנייה של 1943, עם הפלישה הגרמנית לאיטליה, החל מסעה של נלי לארץ ישראל. היא הגיעה מאיטליה לשווייץ עם קבוצתה, שם חיכו שהמלחמה תיגמר, ולאחר מכן עלו לארץ.

את מה שקרה לפני יותר מ-70 שנה, אנחנו, הדור השלישי, יכולים רק לנסות להבין דרך סיפורים, סרטים, ספרים, ותמונות, שמבקשים להנציח את מה שקרה לעם היהודי, לסבים ולסבתות שלנו. את הקטעים הללו בחרתי לשתף, כי היום זו אחריותנו לזכור, להנציח ולספר.

כתיבת תגובה

Scroll To Top