/ אתנחתא / Keep on rocking in the free world

Keep on rocking in the free world

לפסוע על המדרכה לעבודה או ללימודים זו שעה מעולה להקשיב לצלילים. היום, בין הנעימות הבנאליות של פינק פלויד, לבין AC/DC מחרישי האוזניים, דווקא ניל יאנג הזכיר לי שהעולם הפך למקום בלתי נסבל לחיות בו לפעמים.

אדם אחד נהרג כי ירד לבקש שקט מחבורה שוטה של נערים, אחר נדקר בגלל ריב על מקומות חנייה. האסירים בטורקיה שורפים מיטות ושמיכות באגף, ואנשים בסוריה נערמים כמו מטבעות של כסף בקופת צדקה עת שמתנגדים לדיקטטורה. הרי סבלנו משואה אחת שמהדהדת עד היום, אז מי יתפלא כשההיסטוריה תחזור על עצמה פעם נוספת? מי מבטיח שהפעם נקריב יותר? ומי הדביק תוויות ותלה שלטים שקובעים שהכול יהיה בסדר בסוף?? בעולם שבו אדי וודר שואל היכן התשובות, ולמארק צ'פמן יש ערך בויקיפדיה, לאן כבר נותר לנו ללכת?

לרוב אני לא קורא חדשות או בוהה בפלזמת זכוכית, ואת כל הידיעות שלמעלה אני מלקט מאוסף רגעי של 15 שניות. ברבות השנים ההתעדכנות במערבולת הטלוויזיונית נראתה לי חיונית לגמרי, אבל הרעש התקשורתי מתגבר מהר מדי, והוא מכתיב לנו מסלול נוראי של קיצוניות מסחררת, והוא מכה בנו כמו מהלומות של פטיש במשקל 5 ק"ג. צפייה בידיעות על משפחה מפורקת אחת, בילדה שאיבדה את אבא, או בשלושה ילדים שאמם נרצחה – מקפיצה בי צמרמורות מכאיבות לא פחות. כמו כולם, אני בורח מהאמת, ומודה בסוציומטיות מטומטמת לאלוהים שבשמיים שזו לא המשפחה שלי. גם אני, בחוסר אמונה מתסכלת, שומר את התקווה שלי בחיים.

אם באמת מסתובבים בנינו מאפיונרים עלובים שגוזרים חיים ומוות כאילו היו בני האדם מריונטות בתיאטרון בובות, וכל שמניע אותם הוא מקבצים של קטטות ואלימות, אז מה לעזאזל נותר לעשות? לפנות לאל שישליך אותם לפח זבל עירוני אחד גדול? ניסינו. זה לא עובד. להלום בראש שלהם עם קורנס משלנו? מסוכן מדי. וגם מתכון אותנטי לפירוק החיים הנורמאליים לאין ספור חתיכות של רפש גועלי. להתלונן למשטרה? מיותר. מקסימום ננהל שיחה אבסורדית עם נציגה שרמתה האינטליגנטית גבוהה כמו הדשא במגרשי הטניס ב-"רולאן גרוס". למותר להוסיף – ברולאן גארוס משחקים על מגרשים מחימר.

אז מה באמת? אין לי מושג. אבל שיר הרקע צודק. יש לנו אלף נקודות אור שמשרתות את ההומלסים בלילות, וקופסאות מקלקר מתפורר שמגינות על החור באוזון. יש גם מעבדות לניסויים בבעלי חיים שמקלפות מהם עורות ועצמות כשעודם בחיים – בלי הרדמה – "בלי כאב". וגם מכונות ירייה מעודנות ורכות יותר כדי לחסל אנשים כמו קטילת תיקנים עם K300. נראה לי כבר די אבסולוטי, שעל כל משפחה שראש הבית שלה יצא להשתיק חבורת שיכורים מפגרים בני 14 ויומיים – יש ילד שלא יזכה להתאהב, נער מתבגר שיהפוך למצבה מהלכת, וילדת תמימה שתיוותר יתומה לעולם.

אנחנו, האנושות כולה, מחזיקה בשיא בני האדם שמדשדשים עם הרגליים וישנים עם הנעלים כשמחשיך. בד בבד, אנחנו הם אלו שמנסים לשכוח כל זמן שאנחנו לא קיימים לנצח, ואנחנו לא נקודה בודדת ביקום. ועם כל אלו, אולי נמשיך לנענע ולזעזע את העולם העצמאי. אולי נבין את ערך הפשרה. נבין שהעולם הדפוק והארסי הזה ששייך לכולנו, ובעזרת מאמץ רגשי מתגבר אחד, גם ניל יאנג ועומר אדם ידורו באותה הכפיפה, בדיוק כמו זאב עם כבש, בדיוק כמו רוטב וינוגרד וייטנאמי עם קערת קורנפלקס. הכול מהכול – רק תבקשו מהאל. עזבו את האל – בקשו מעצמכם.

אם להודות על האמת, קל להפסיד לאגו הישראלי שגבוה יותר מייצור כלאיים של מגדל אייפל ו-400 ג'ירפות אפריקאיות. קשה יותר למשול ברוח, שגוררת לרמתו של ילד אידיוט מלווה בחבורת זאבים שוטים עם קווי אלימות על המצח. היינו שם פעם, לדפוק בהם בלטה לראש או לנתץ להם את השיניים זה לא מעשה מספק כל כך. זה מצמיח סטרס מקצר חיים ומגביה את מד הלחץ לספירה המיותרת. אולי זה חשש ההתבגרות, ואולי זה אומץ הנעורים שאיבד מעצמו. אבל עכשיו, מה טוב יותר מלהתעלם, להמשיך ללכת, ולהגיע הביתה בשלום?

אז נשארנו עם הברווז האיראני, ההרג בסוריה, הרעב באפריקה והשברים הכלכליים של אירופה. מה עושים? פשוט תגבירו את הווליום למקסימום, ותתחברו למלודיה הזאת:

נכתב על ידי אביאל בוקובזה

כתיבת תגובה

על כתבת אורח

Scroll To Top