/ גמל העיר / We Are Not Alone

We Are Not Alone

לרגל תקופת המבחנים הראשונה החלטתי לפוצץ את בועתנו הבנגוריונית ולהפיל אתכם מהכיסא עם בשורות מאוד מפתיעות. מוכנים? בבירת הנגב, באר שבע, יש ים סטודנטים שלומדים פה תארים אקדמיים, ולא איתנו באב"ג. הטלתי פצצה, אני יודעת. בואו נבחן את העניין במבט יותר שקול.

יצאתי לנסות לפענח את התופעה המעניינת הזאת של סטודנטים באר שבעיים שלא לומדים באב"ג. היכן הם גרים? האם הם נראים כמונו? ומה לעזאזל הם לומדים? אז קודם כל, נתחיל בעובדות היבשות: נכון לעכשיו יש בבאר שבע תשעה מוסדות להשכלה גבוהה (תשעה!) וזה לא כולל מוסדות דתיים כמו ישיבת ההסדר בית מוריה (כי אצלם התואר הוא הרבה יותר נשגב). הבה נמנה: המכללה למנהל, מכללת אתגר, שלוחה של האוניברסיטה הפתוחה, אנחנו כמובן ועוד ועוד. הכמות הפתיעה אותי, כי לא זכור לי שנתקלתי ביותר מקומץ קטנטן מאותם אלפי סטודנטים מאז תחילת דרכי כאן בדרום.

צילום: יהודית גרעין - כל

צילום: יהודית גרעין – כל

אורי לוי הוא סטודנט נחמד בן 26 שלומד כבר שלוש שנים הנדסה תעשיה וניהול במכללה להנדסה סמי שמעון, סך הכל הוא מאוד מבסוט. הוא במקור מערד והוא גר פה בב"ש איפשהו על הגבול של שכונה א' וב' (איזה קטע שיש פה שכונה א', עכשיו הכל הרבה יותר הגיוני). בשנה א', הוא מודה שהוא נתקל ביחסית הרבה סטודנטים בנגוריונים כשהיה חונך בפר"ח, כמה מהסטודנטים במחלקה שלו עברו מאב"ג והוא נאלץ גם לסבול אותנו כשהוא יוצא לפאבים. השינוי המשמעותי ביותר שהוא רואה בין חבריו לספסל הלימודים לבין הסטודנטים מבנגוריון זה בעיקר המגוון האנושי הטבעי שנוצר בעקבות הכמות הגדולה של הנודדים דרומה. רוב הסטודנטים בסמי (ככה הם מכנים את מכללתם, עכשיו תדעו ותוכלו לבלבל את כולם) גרים באיזור ב"ש, וחוזרים לבית ההורים בערב, לכן באופן טבעי חיי החברה קצת פחות סוערים. יצא לו להשתמש בספריה שלנו מדי פעם (ברוך הבא) ולאחר כמה ניסיונות, הוא כבר מצליח לנווט את דרכו בקמפוס די טוב וכבר לא נאבד.

יותם לעומתו מעולם לה היה בספריה שלנו, הוא היה באקדמון פעם אחת ותלה שלטים לשיעורים פרטיים ברחבי בית הסטודנט. הוא סטודנט למשחק בבית ספר לאומנויות הבמה ע"ש לארי גודמן, הוא בן 28 מהצפון והוא מתגורר בשכונה ג' (ממש שכן). נשמע שהלימודים אצלו שונים לאללה משלנו, "הלימודים אינטנסיביים וסוערים ובסוף כל יום אני נופל למיטה גמור" טוב אולי לא כאלה שונים. הוא ממעט לצאת לפאבים אבל כשהוא כן יוצא, הוא טוען שאנחנו תפאורה נחמדה (מחמיא מאוד). את רובנו הוא מכיר דווקא בנסיעות צפופות לרחבי הארץ דרך אתרי הטרמפים המוצלחים באינטרנט. מהשיחות באוטו עולה לדעתו שהבנגוריונים פחות ליצניים ואולי קצת פחות אומנותיים מחבריו לספסל, לומדים אצלנו מסיבות מאוד רומנטיות, ואנחנו לא ממש מונחי מטרה. הוא התבאס לשמוע מאותם נהגים שהם לא באמת לומדים את מה שמעניין אותם. חוצמזה הוא מרוצה מהקמפוס, "מבחוץ זה נראה קצת כמו תחנת חלל, מאוד רציני ואקדמי. דאגתי להסתובב עם מישהו שהכיר את השטח, אז לא הייתה בעיית ניווט". אבל בגדול, אנחנו אחלה-חמודים לדעתו.

שי שלומדת כבר שלוש שנים במכללת קיי חינוך מיוחד והוראת מתמטיקה, הדרימה דווקא בזכות אחד משלנו. פשוט היא התחתנה איתו. היא ובעלה גרים בשכונה ד', והיא גם ממלצרת פה אז כך היא מכירה די הרבה סטודנטים והיא חושבת שאנחנו סך הכל איכותיים. היא גם חושבת שהקמפוס נקי ומטופח ושאנחנו שומרים עליו יפה (חמודה השי הזאת).

אז קודם כל, טוב לדעת שאנחנו לא מפריעים לאף אחד במיוחד, הביקורת הכי קשה שנתקלתי בה היא שאנחנו אקסקלוסיביים מדי באירועים גדולים שאנחנו עושים (גם בקטנים הם פשוט לא יודעים) הנסיעה לאילת בחופשת סמסטר ויום הסטודנט זאת דווקא הזדמנות נחמדה להכיר ולהתערבב עם סטודנטים אחרים שלא הכרנו, ואין צורך להיות כאלו סנובים. ת'כלס צודקים והלוואי ונפנים. המסר פה לדעתי ברור, חברים אנחנו לא לבד. יש חיים מחוץ ל-2 קמ"ר סביב בית הסטודנט והגיע הזמן שנתחיל לחיות אותם.

אם גם לכם יש משהו לספר, לכתוב ולשתף, שלחו לנו ואולי כתבתכם תתפרסם בבאר.

כתיבת תגובה

Scroll To Top