אסבסט בין כותלי הספרייה

כשבני הזוג נדלר נדרשו לתכנן את בניין הספרייה באוניברסיטה, הם עשו זאת במלוא המקצועיות. במשך שנתיים הם עמלו, וב-1971 המלאכה הושלמה והסרט נגזר. הם לא ידעו ש-7 שנים בלבד לאחר חניכת המבנה, אחד החומרים המרכזיים בו השתמשו יוצא מחוץ לחוק. היום, 42 שנים לאחר מכן, החומר הזה, אסבסט, עדיין נותר בעינו, ומסכן את כולנו.

"אסבסט" הינו שם לקבוצה של חומרים סיביים, שמופיעים בצורה טבעית במחצבים ברחבי העולם. לאסבסט סגולות יוצאות דופן כמו עמידות בפני אש וחום, חומרים הגורמים לקורוזיה ולחץ מכני רב. כמו כן, הוא ניחן במוליכות חשמלית נמוכה ביותר. כל אלו הפכו אותו, מאז תחילת המאה ה-20, לחומר מצוין לענפי התעשייה והבניין.

בניין הספרייה המרכזית ע"ש זלמן ארן ז"ל באוניברסיטת בן גוריון תוכנן על ידי משרד האדריכלים של בני הזוג שולמית ומיכאל נדלר בסוף שנות ה-60. בבניין חמש קומות, בהן מרחבי לימוד אישיים וקבוצתיים. זוהי הספרייה הגדולה ביותר בדרום הארץ, והבניין נחשב עד היום לאחד המבנים האדריכליים החשובים בישראל. בהתאם לנורמות באותה תקופה, במבנה נעשה שימוש באסבסט גולמי, על ידי התזתו על תקרות הבניין הפנימיים – בחדרי הלימוד, ספריות ההשאלה וחדרי המדרגות, ניתן היה להשיג בידוד אקוסטי יעיל והגנה מפני שריפות.

אך אליה וקוץ בה. סוגים רבים של סיבי אסבסט פולטים כאשר הם נשברים "אבק אסבסט". חלקיקי האבק של האסבסט קטנטנים – קוטרם קטן מ-3 מיקרון בלבד, ושאיפה שלהם עלולה לגרום למחלות ריאה קטלניות ולשני סוגים של מחלת הסרטן. האסבסט הגולמי, אשר מותז בין היתר במבנים ציבוריים, הינו אסבסט "פריך". האסוציאציה המיידית אולי קשורה לבורקסים ולקרואסונים, אבל במקרה הזה התוצאה מאוד לא חיובית, ובוודאי לא קשורה לתחום הקולינריה. "פריך" משמעותו שהחומר יכול להתפורר במגע יד קל וכך לשחרר סיבים לאוויר. סכנה ממשית לכל הנוגע בדבר, תרתי משמע.

אט אט החלו בעולם להבין את גודל הסכנה, ובשנת 1978 השימוש באסבסט נאסר בישראל, ותקנות חמורות נחקקו בנושא. עם השנים המודעות בציבור הישראלי גברה, ועמה התחדדו החוקים. באוגוסט 2011 אושר חוק "למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק", לפיו יש להפסיק כל שימוש באסבסט וכן להסיר אסבסט פריך מכל מבנה ציבורי קיים. הוראה זו בעייתית במקצת, בלשון המעטה, מאחר ותאריך היעד להסרת האסבסט הוא ארוך במיוחד – תוך 10 שנים, דהיינו עד שנת 2021. אך בנוסף לכך, החוק מדגיש כי במידה ולא קיים חיץ אטום בין האסבסט הפריך לבין חלל המקום הציבורי, על המבנה להסגר תוך 14 יום, אלא אם כן הוגשה ואושרה בקשה מנומקת לדחיית הסגירה.

במשך כשנה מאז אישור החוק ועד ל-2 באוגוסט אשתקד שמרה האוניברסיטה על שתיקה בכל הקשור לנושא האסבסט בספריית ארן, עד שלפתע הנושא צף. סטודנטים, עובדי הספרייה ואנשי המשרד להגנת הסביבה החלו לשאול שאלות, והאוניברסיטה מיהרה לפרסם תגובה באתר אגודת הסטודנטים: "בשנות ה-80 צופתה תקרת הספרייה בציפוי הגנה מפני האסבסט, ולאורך השנים נערכו בדיקות תקופתיות שהראו כולן תוצאות תקינות. כהכנה להסרת האסבסט מהתקרה, פנתה האוניברסיטה למשרד להגנת הסביבה, ובחודש האחרון (יולי-אוגוסט 2012 – ע"כ) נערכה על ידי נציגי המשרד בדיקה מקיפה ויסודית, שנמצאה גם היא תקינה". בד בבד, הם מציינים: "על אחד מכתבי העת, שקיים בספרייה עוד מלפני שהותקן ציפוי ההגנה, נמצאו בבדיקה מיקרוסקופית שני סיבי אסבסט. כתב עת זה הוצא כמובן מהספרייה". שלושה ימים לאחר מכן פרסמה האוניברסיטה "הודעה לבאי הספרייה", בה נכתב כי: "הספרייה תיסגר ביולי 2013 לצורך ביצוע עבודות הסרת האסבסט לתקופה שתימשך כ-3-4 חודשים".

מבדיקה שערכנו, הספרייה אכן עמדה בתאריך היעד לביצוע סריקה לאיתור ומיפוי האסבסט, שנקבע בחוק לפברואר 2013. כיום, ישנם שלטי אזהרה במקומות שונים בספרייה, שמתריעים מפני נגיעה בתקרת המבנה. עם זאת, את תגובת המשרד לאיכות הסביבה לא ניתן היה להשיג, ולכן לא ידוע האם הציפוי שנעשה אכן עומד בתקנות המחמירות שנחקקו בשנת 2011. כמו כן, לא ברור מדוע חלפה כמעט שנה מאז נחקק החוק ועד לביצוע ופרסום תוצאות הבדיקה "המקיפה והיסודית".

למי שדווקא מוטרד מסגירת הספרייה בקיץ, דובר האוניברסיטה, אמיר רוזנבליט, מרגיע: "הנהלת האוניברסיטה עושה כל מאמץ על מנת להקל על משתמשי הספרייה בתקופות העבודה ולאחר גיבוש שורת ההקלות שנשקלות עתה, תפורסם הודעה מפורטת על כך… עקב מורכבות הפרויקט יש צורך לסגור את כלל הספרייה באותה עת. צוות הספרייה ומבחר גדול מן הספרים ישוכנו במקום חילופי. לאורך כל משך הפרויקט, הספרייה תמשיך לרכוש, למיין ולקטלג ספרים וכתבי-עת. כמו-כן, יינתנו שירותי יעץ, השאלה והשאלה בין-ספרייתית. בנוסף יוצעו שטחים חילופיים לעבודתם של הסטודנטים במקום".

אם כן, בדיקתנו מגלה תמונה סבירה וחיובית למדי, אולם מעלה תמיהה בנוגע למידת נכונותה של האוניברסיטה לציית לתקנות שקבע המשרד להגנת הסביבה ללא ההד הציבורי שנוצר סביב הנושא. כך או כך, לא נותר לנו אלא לברך על החלטת הנהלת האוניברסיטה להסיר את החומר הכֹה מסוכן הזה מתקרות הספרייה, ולהציע לשמור על ערנות ומידת ביקורתיות. לשמחתנו, בקרוב נוכל כנראה לנשום לרווחה.

 אם גם לכם יש משהו לספר, לכתוב ולשתף, שלחו לנו ואולי כתבתכם תתפרסם בבאר.