זאת הייתה השנה שלי

תחרות חימום קובות

קדחתי בקירות. החלפתי נורות. הרכבתי מתקן לנעליים. סחבתי מזרון. מזנון. שולחן. גיליתי שהשולחן גדול מידי. מכרתי אותו. רצינו לארח ארוחת שישי בדירה אבל לא היה לנו שולחן גדול. לפני חודשיים גילינו שהשולחן שיש לנו יכול להיפתח. תליתי ערסל. חברה של אדוה תלשה אותו מהתקרה. היא בחיים.

התקנתי אינטרנט. נטוויז'ן ניסו לרמות אותי. רבתי עם נטוויז'ן. התקנתי יס. התנתקתי כשנגמרו החודשיים במתנה. הם חופרים לי עד היום. מי-שבע רצו להרעיל אותי. רצתי לקנות מים מינרליים. גיליתי שזאת סתם שמועה שיש פוליו במים. התחלתי לשלשל. התחלתי לחשוש. חזרתי לחרבן כרגיל. מי-שבע שלחו לי חוב של שנתיים וחצי. רבתי איתם. שילמתי להם. הגשתי בקשה להנחה בארנונה לעירייה. ושוב. ושוב. ושוב. ושוב. ובסוף הם אישרו. גיליתי שלא שילמנו לאמישרא-גז כל השנה ושבכלל יש לנו גז מרכזי. גיליתי שהם שולחים לי חשבונית על שם "נעים עזרא". ניסיתי להבין מי זה. ביקשתי להעביר את החשבון על שמי. רבתי איתם. זה נשאר על שמו.

קניתי אדנית עם בזיליקום, לואיזה ונענע. קניתי פלזמה במבצע בשופרסל. הרגשתי כאילו אני בן 40.

גיליתי שהקירות דקים. שהשכנים רועשים. שיש שכנה שכל יום ב-20:00 צועקת לבן שלה: "חננננןןןןןן". שכן אחר החליט בשבת אחת שהוא מסתובב בחוץ עם הפלאפון וצועק במשך שעתיים לאשתו שהיא זונה. הזמנו לו משטרה והצצנו מהחלון. גיליתי שפעם בשבוע מגיע לשכונה אלטעזאכן ופעמיים בשבוע ירקן. מידי פעם גם שיערות סבתא. התעצבנתי על הזוהמה מתחת לבניין. עשיתי גינון מתחת לבניין עם שכנה הזויה עם שיערות בבית שחי. לא הייתה לי מגרפה, השתמשתי במגב. אחרי יומיים שוב התחיל להיערם זבל שהשכנים זרקו מהחלונות.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של עיתון 'הבאר' ותישארו מעודכנים

קפאתי מקור בחורף. בשבוע הקר ביותר, הברזתי שלושה ימים רצוף מהלימודים. הייתי מבסוט על עצמי. למדתי מה זה החום של באר שבע. התחלתי להסתובב בדירה עם תחתונים. התחלתי לקרוא לדירה בית.

התחלתי לכתוב בעיתון הבאר. ראיינתי את גדי וילצ'רסקי. נכנסתי באגודת הסטודנטים על התורים לחלוקת כרטיסים. עשיתי כתבה על מופע האימים של רוקי (והייתי במופע). עשיתי כתבה על חבר'ה ששברו שיא של אבני דומינו. על האסבסט בספרייה. על שיטות לקום בבוקר. על סיירת ל"ג בעומר להצלת חתולים. הייתי בסיירת, לא מצאתי אף חתול. כתבתי על מסיבת אוזניות של עמותת מיח"א. על תכנית עתידים. סיפרתי חוויות ילדות מפורים. על הדרישה לשירותים לא-מגדריים. על זה שמחקתי את האפליקציה של הפייסבוק אחרי שנכנסתי לפייסבוק גם מהאייפון וגם מהמחשב במקביל והרגשתי סתום. הייתי בפגישה עם שלי יחימוביץ וכתבתי גם על זה.

גיליתי את כל הקומות של הספרייה. גיליתי את רוב הקומות של בניין 72. למדתי במינוס אחד. הוצאתי כרטיס מגנטי לכיתות מחשבים. ניסיתי לעשות קומבינות עם אב הבית של האוניברסיטה. גיליתי שיש לו ריח חזק של זיעה. גיליתי שזה הריח הקבוע שלו. הלכתי לחפור למזכירות של המחלקות שלי. גיליתי שזה לא ממש עוזר. למדתי מלא מילים בשפה גבוהה ואקדמית. שכבתי על הדשא. קיבלתי אופניים מדיסקונט. הבנתי שהן גרועות וקניתי אחרות. קשרתי את האופניים. גנבו לי את האופניים. חזרתי לאופניים של דיסקונט. עשיתי ניסויים בתשלום. עשיתי ניסויים בלי תשלום.

חיממתי אוכל במיקרו. שיחקתי מחניים בדשא של האוניברסיטה וניצחתי. הצלחתי לגרד "עובר" פעמיים במיקרו ובמאקרו. במועדי א'. סיכמתי. צילמתי. סרקתי. התעפצתי. ראיתי הרצאות בווידיאו עם הפסקות ארוכות מידי. תפסתי מקום, שמרתי ושמרו לי. הרגשתי אידיוט. לקחתי קורסים כלליים. למדתי על נבוכדנצר. מחיתי על הסגירה המוקדמת של שער 90. ועל הסגירה של המחלקה לפוליטיקה וממשל. וסתם מחיתי. התעצבנתי על המחירים באקדמון. חשבתי לארגן חרם נגדם. בינתיים רק אני מחרים אותם.

התעוררתי לפנות בוקר מאזעקת צבע אדום ולא הבנתי מה קורה. התלבטתי אם כדאי לצאת לחדר מדרגות. למחרת היה צבע אדום במהלך תרגול בסטטיסטיקה. באותו שבוע התנקשו בג'עברי וחזרנו הביתה כמה מהר שאפשר. בכניסה לרכבת כבר עמד כתב של וואי-נט לצלם את ה"פחדנים". אחרי חצי שנה גיליתי שיש לנו מקלט.

נרשמתי לחוג יוגה. אשכרה התמדתי. בערך. עשינו מנוי לתיאטרון. היינו בלא מעט הצגות גרועות. ישבנו באולם. ישבנו ביציע. ישבנו ביציע מאחורי הזכוכית המעצבנת הזאת וקיטרנו. התפלחנו לאולם. עמדנו בתור "על בסיס מקום פנוי" והיו לנו פלאשבקים מהתחנה המרכזית. עשיתי יומולדת בבאר שבע. קראתי שני ספרים, אחד בכל סמסטר. הייתי בנגטיב ואכלתי פופקורן עד שהתפוצצתי. נשפך עליי ספרייט. התלהבתי שאני לומד שם מבוא היסטורי. שיחקתי כדורגל במרכז הספורט. הייתי בבריכה. שחיתי במקורה. נגעלתי מהזקנים. לא הייתה לי משקפת ונכנס לי מלא כלור לעיניים. רציתי שייק אבל זה היה יקר.

הייתי בתחנה המרכזית. גיליתי שהיא נראית יותר טוב מפעם. עשיתי קניות בגרנד קניון. עשיתי יום כיף בעיר העתיקה. הייתי בברקה. אכלתי בפסטה בסטה. אכלתי בחומוס אבו-דאבי, אכלתי בחומוס של הטחינה, אכלתי שווארמה במרכז אורן. אכלתי פלאפל, אכלתי בארומה, אכלתי שאריות של אוכל מידידה בכפיות. אכלתי שאריות של דברים שנשארו בבית. התלהבתי כשפתחו את קאלדו. הבנתי שזה יקר לי מידי. הייתי בעשן הזמן. לא האמנתי שהמקום הזה כל כך קטן. הזמנתי המון פיצות גרועות. הבנתי שמאנצ' יכול לשפר אותן פלאים.

שמעתי על המטרידים למיניהם ברחבי באר שבע. פחדתי לגורלה של אדוה. קניתי לה גז מדמיע. היא מפחדת להשתמש בו.

ראיינתי את סגן ראש עיריית ירושלים ואת ראש המועצה של מרחבים ולמדתי ממש המון על השלטון המקומי בישראל. הייתי במסיבה בכפר הסטודנטים איילים בדימונה. ביקרתי בדימונה, בירוחם, בנתיבות, באבו תלול ובאום-בטין. התפקדתי למפלגת העבודה. חפרתי לכולם בבחירות. וגם אחר כך, אבל פחות.

עשיתי מילואים. הרבה. חשבתי שיהיה לי קורס קיץ בחינם. ואז קיצצו בתקציב הביטחון. ויתרתי על הנופש באילת. צבעתי דירה של אם חד הורית שלא הכרתי, סתם ככה. התנדבתי בבית הגלגלים. הייתי בהפגנה בת"א נגד גזרות לפיד. נסעתי מב"ש וחזרתי לב"ש. הרגשתי מוזר. לקחתי את אדוה לעכו ליומולדת. עשיתי חצי משביל הגולן וחזרתי מפורק. אכלתי שסק בלי קליפה. אכלתי שסק עם קליפה. עשיתי ל"ג בעומר ליד המסילה של הרכבת. עפתי ביום הסטודנט והשגתי כרטיס למסיבת בריכה הראשונה. עדיין לא הבנתי על מה המהומה. סגרתי שבתות. הייתי בארוחות שישי. סחבתי סירים ושקיות וחזרתי שיכור. נסעתי בטרמפים עם סטודנטים נבוכים. ועם סטודנטים חופרים. הסתפרתי לראשונה מאז השחרור.

זאת הייתה השנה שלי, והיא עדיין לא נגמרה.