כלכלה, טירוף וחופש בחירה

הטרגדיה שקרתה בשבוע שעבר בסניף בנק הפועלים בבאר שבע עוררה מחדש את הדיון על עול המצב הכלכלי, שדוחף אנשים למצבים קיצוניים. האם איתמר אלון הוא קדוש מעונה?

כמו ההצתה של משה סלימן בשנה שעברה, גם מעשה השוד-רצח המוני-התאבדות נגרם עקב מצוקה כלכלית קשה – השודד היה חייב 6000 שקלים לבנק, וכרטיס האשראי שלו נחסם. דעות מסוימות חיברו בין שני האירועים האלו, שבהם המצוקה דחפה אדם לעבר התנהגות לא נורמטיבית ומזיקה, וקישרו את שניהם לעול הגזירות החדש של שר האוצר המאכזב, יאיר לפיד. אבל גם במקרה הזה, אסור להשוות:

(צילום מסך)

ראשית, הטרגדיה שקרתה בבאר שבע לא דומה לטרגדיה של משה סלימן. אמנם סלימן פגע בעצמו קשות, אך הוא לא פגע באף אחד אחר ולא עבר על שום חוק של המדינה, ולכן יש הרבה יותר מקום להזדהות ולכבד אותו, על פני הרוצח הנתעב שבחר לפגוע בחפים מפשע וטבח בארבעה אנשים.

שנית, מה שבעיניי הוא יותר חשוב, הוא שתמיד קיימת בחירה. החברה אולי "דוחפת" אותנו למעשים קיצוניים ולכן "אחראית" לכך שפשענו, אבל בסופו של דבר הבחירה היא בידי האדם – ולא כולם הופכים להיות שודדי בנקים רצחניים, או, לחילופין, גונבים כיכר לחם כדי להאכיל את הילדים הרעבים שלהם, מכים את הנשים שלהם כי הם גדלו בבית אלים וכו'. אז למרות שניתן להאשים את החברה, ולמרות שקל להפנות אצבע לאנשים אחרים, גם במקרים קיצוניים הבחירה איך להתמודד נשארת בידי האזרח הקטן.

עם זאת, לדעתי, באותה מידה שלא צריך לתלות את המעשים שלו בהרואיזם טרגי, גם לא צריך להסביר אותם דרך "טירוף" של אי שפיות זמנית שמוריד אחריות משני הצדדים – גם מהחברה וגם ממנו, כיוון שאם זה אקט לא צפוי של טירוף אז אין דרך להתמודד עם זה.

רוב הפושעים, למרות שהם פועלים מתוך אימפולסיביות, מתוך ייאוש ומתוך חוסר מחשבה על ההשלכות של המעשים שלהם, מה שאולי נתפס כ"חוסר רציונליות", הם כנראה שפויים במובן הקליני. אחרת בתי הכלא לא היו כל כך מלאים ברוצחים שלא נמצאו "בלתי כשירים לעמוד למשפט". מעבר לכך, אפילו אנשים לא שפויים לא תמיד מרחיקים לכת עד כדי רצח המוני (אחרת בתי חולים והוסטלים לפגועי נפש היו מקומות הרבה יותר מסוכנים), ואלו שכן הם אנשים שבדרך כלל האופי שלהם בעייתי בלי קשר, מה שמחזיר אותי לנקודה המרכזית – זה עניין של בחירה אישית.

לכן, הרוצח לא ראוי לרחמים או ליחס של גיבור טרגי שהכלכלה דחפה אותו מעבר לצוק. הוא גם לא ראוי ליחס של אדם לא שפוי. אין לי סימפטיה לרוצחים. אך אם אתם מתעקשים לתייג אותו בהגדרה כלשהי, הייתי אומר שהוא פשוט אדם כמו כולנו. ואם אי פעם תגיעו לשם – מה שסביר בהתחשב במצב הכלכלה תנסו לזכור שהדבר היחיד שעוד נותר לנו אחרי שאין לנו כסף זה חופש בחירה. נצלו אותו בחוכמה.

אם גם לכם יש משהו לספר, לכתוב ולשתף, שלחו לנו ואולי כתבתכם תתפרסם בבאר.