מדינת כל אזרחיה?

הידרדרות חדשה בהתייחסות הממשלה לבדואים ולבעיותיהם באה לידי ביטוי בשבוע שעבר באלימות ובמעצרים שביצעה המשטרה כנגד המוחים הבדואים בבאר שבע. מרקם היחסים העדין בין יהודים לערבים בנגב ממשיך להיפגע עקב מתווה פראוור.

בספטמבר 2011 פרסמה ועדת פראוור את מסקנותיה ל"הסדרת" התיישבות הבדואים בנגב. למרות שהוועדה קיבלה מנדט ליישם את המלצות ועדת גולדברג מ-2008, התרחקה הוועדה מן ההמלצות ויצרה תוכנית חדשה לגמרי, תוכנית הרסנית, שלא מוכנה להכיר באף כפר בלתי מוכר, ואשר אם תיושם, תביא לעקירתם של 70 אלף אזרחים מבתיהם ומאדמותיהם.

הפזורה הבדואית בהתיישבות מול רמת חובב
(צילום: סימה שטרית)

הן הצעת החוק להסדרת התיישבות הבדואים בנגב והן מדיניות הממשלה, המכוונת לנישול ולעקירה של הקהילות הבדואיות בנגב ממקומן, מקורן במיתוסים נפוצים, בסטריאוטיפים ובדעות קדומות בלתי מבוססות, לפיהן לבדואים אין קשר היסטורי או קשר הדוק לאדמה שלהם. אך הבדואים הוכיחו לאורך כל ההיסטוריה שהקשר שלהם לאדמה הוא מאוד חזק, מאוד אינטימי. הבדואים אף פעם לא נטשו או עזבו את האדמות שלהם. הערבים הבדואים בנגב הם התושבים המקוריים של הנגב, יש להם קשר היסטורי לאדמת אבותיהם והמדינה חייבת לכבד את זכותם לחיות בכבוד על אדמותיהם. הפזורה הבדואית בהתיישבות מול רמת חובב

במקום זאת, המדינה לא מתייחסת לבדואים כאזרחים מן השורה. אנחנו רואים יום-יום שהמדינה עוקרת ישובים, הורסת בתים, פוגעת באנשים, עוצרת אנשים ועושה כל דבר על מנת להקשות על אנשים, במיוחד על אלו בפזורה ובכפרים הלא מוכרים, על מנת שיעזבו את האדמה שלהם, אותה אדמה שהם חיו בה הרבה מאוד שנים, עוד לפני קום המדינה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של עיתון 'הבאר' ותישארו מעודכנים 

ההפגנה שהתקיימה בשבוע שעבר בבאר שבע הייתה מחאה לא אלימה, מאושרת ומתוכננת בשיתוף פעולה עם כוחות הביטחון. המשטרה בהפגנה המחישה את דרך הפעולה של המדינה. במקום לתת לבדואים זמן להביע את דעתם, את התנגדותם לחוק פראוור, היא פעלה באלימות כנגדם.

הבעיה המרכזית במתווה פראוור היא שבתהליך הכנת הדו"ח, לא עירבו את נציגי הציבור הבדואי או לקחו בחשבון את הצרכים והרצונות הבסיסיים של הבדואים. התחושה היא שיש ניסיון לכפות פרויקט של המדינה על הבדואים בכוח, שכן מדינה שמבצעת פעולה שמשפיעה על קבוצת אנשים אחרת ללא כל התייחסות, הידברות או הקשבה לקבוצה הזאת, מהווה כפייה. המדינה הלכה והקימה ועדה שאין בה אף בדואי, החליטה על פתרון לבעיה ארוכת שנים, וקבעה שזה הפתרון היחיד. לכן כל בדואי מרגיש שזה חוק שהמדינה כופה עליו, שאינו לטובתו. למה אנחנו לא חלק מהמשחק הזה? מהחוק הזה? כיצד זה קורה במדינה דמוקרטית כמו ישראל?

נעשית כאן אפליה בין אזרחים יהודים לערבים הגרים בסמיכות בנגב ואמורים להיות שווים בפני החוק. לא יתכן שהמדינה הציעה לאזרחים היהודים אפשרויות שונות למגורים: עיר, יישוב קהילתי, קיבוץ, מושב ולחלקם אף חוות בודדים וכעת היא כופה על הבדואים להתעייר. ויותר מכך, המדינה גם מפלה בין בדואים לבין עצמם, כשהיא מבקשת לפצות את הבדואים היושבים על קרקעותיהם בכפרים הלא-מוכרים ב-50% מהקרקע ולבדואים שפונו בכוח מהנגב המערבי מיד אחרי קום המדינה לפי הוראות הצבא והועברו לדרום מזרח הנגב היא מציעה רק פיצוי כספי.

התחושה היא שאנחנו לא אזרחים שווים. אנו לא מרגישים שאנו חיים במדינה דמוקרטית, מדינה של כל אזרחיה. המדינה כופה עלינו דבר שאנו לא מעוניינים בו, מכריחה אותנו לעשות משהו שאנו לא רוצים, והיא יכולה בסופו של דבר לנצח ולכפות עלינו, אבל אני באופן אישי לעולם לא אהיה שלם עם זה, אף פעם לא אוהב את זה, ואף פעם לא אגיד מילה טובה למישהו שמאלץ אותי לעשות דבר כנגד רצוני. זה פוגע בי כבדואי, בי ובשאר הבדואים בנגב.

הבדואים הם אזרחים לכל דבר, והם צריכים לקבל את אותן אפשרויות שהיהודים מקבלים בקרקע. הבדואים, ברובם, הם אנשים לא עירוניים, רובם ככולם רוצים יישובים חקלאים, והמדינה נמנעת מזה כי יישוב חקלאי משמעותו קרקע. מדיניות המדינה היא לצמצם את המרחב הגיאוגרפי של הבדואים. הניסיון לכפות תוכניות ממשלתיות על הבדואים בכוח, כבר קרה בעבר, ונכשל.

זוהי תעודת קלון לחברה הישראלית – מצמצמים את המרחב הגיאוגרפי של הבדואים, והורסים כפרים לא מוכרים – זה לא הוגן ולא מוסרי. לכן, יש להקפיא דו"ח פראוור הבעייתי ולכתוב מחדש תוכנית שקודם כל תערב את נציגי הציבור הבדואי ותיקח בחשבון את הצרכים והרצונות הבסיסיים שלהם.

נכתב על ידי טאלב אבו עראר, M.A. ניהול ויישוב סכסוכים

לא הסכמתם עם דעה זאת? לקריאת הדעה הנגדית לחצו כאן

אם גם לכם יש משהו לספר, לכתוב ולשתף, שלחו לנו ואולי כתבתכם תתפרסם בבאר.