נתראה במלחמה הבאה

היה שלום, אבל רק בינתיים.

אנחנו…

אנחנו נתראה במלחמה הבאה.

 

כל מי שנזכר להתעניין בחדשות רק בזמן מלחמות או בחירות, כשהברברת בשיאה:

העיתונים, החדשות, הפרשנים – כולם צמאי דם ותאבי דמעות.

24 שעות של כלום ושום דבר, עוד ועוד הבלים, קשקושים ונעבור לכתבנו בשדרות.

 

כל מי שעוקף בתור או חותך אותך בכביש – אבל בזמן המלחמה מדבר על "אחדות לאומית":

"אין עם כזה בעולם, אין דברים כאלה!" הם אומרים,

"צה"ל הצבא המוסרי ביותר,"

ושוכחים שאנחנו עדיין על עם אחר שולטים.

 

כל מי שממלמל מתוך שינה "מנהרות", והולך בעיניים עצומות אחרי דף המסרים של ביבי.

כשבכירים בצבא מתריעים כבר שנים על אותן מנהרות ואותם איומים,

והמסקנה המתבקשת היא שמזל שנחטפו הנערים.

 

כל הפוליטיקאים שמצטלמים במקלטים, ביישובי עוטף עזה או בביקור פצועים בסורוקה.

וכשצריכים להצביע על הסדרי פיצויים,

הם חוזרים לסיסמאות הישנות וההסברים המוכרים.

 

כל מי שמסית, מתלהם, מקלל, מגדף –

אתם שהחלטתם ששמאלנים הם בוגדים,

ובינתיים במלחמות המיותרות שלכם גם הם נהרגים.

 

כל מי שהכריז בתחילת המלחמה "אנחנו מנצחים",

במהלך המלחמה החליף ל"אנחנו ננצח",

ובסופה החליט בנחרצות "ניצחנו".

 

כל ראשי הערים שמצאו לנכון לגזור קופון על חשבון המצב,

כל מי שהקשר שלו לציונות הוא החלפת התמונה בפייסבוק לדגל ישראל,

כל מי שהמלחמה הצליחה לגרום לו לשכוח את המצב הכלכלי,

כל מי שבימיי שגרה לא לחוץ לו לחתור לפתרון מדיני,

כל מי שלא מוכן לשאת בעובדה שלשכול יש שני צדדים…

 

כל מי שאומר שהוא מקווה שזאת תהיה המלחמה האחרונה,

ולא עושה דבר כדי שזה באמת יקרה.

 

אנחנו נתראה במלחמה הבאה.