ערימה מעורבבת על הדשא

יצאתי לסקר את "מתערבבים ברביעי" הקיבוצי במיוחד עם אורי סיון יוצר הסדרה "יחפים". שאלות על הקיבוץ, אהבה, תודעה קולקטיבית, גידול ילדים והיסטוריה עמדו להיענות אחת ולתמיד, או לפחות עד הפרק הבא של הסדרה האובר- דרמתית. היה מעניין.

אורי סיון הוא בערך בגיל של ההורים שלנו, אולי קצת פחות ולמרות זאת, הוא "קול". הוא היה שותף בעשייה ובכתיבה של "פלורנטין", "שבתות וחגים" ו"בטיפול". בשנת 2008 הוא הופיע בתור עצמו ב"ואלס עם באשיר" ועכשיו הוא חזר לזעזע לנו את הממטרות עם "יחפים", סדרת דרמה שמתארת שלושה דורות של סב-אב-נכד בקיבוץ דמיוני איפשהו בארצנו הקטנטונת.

מתוך "ואלס עם באשיר"

ערכים, מלא מין, שבירת מוסכמות, שחקנים צעירים שהדביקו להם זקנים ומרינה מקסימיליאן אחת הם רק חלק מהסיבות להשקיע את הזמן, לזפזפ להוט 3 לשידורים החוזרים או לראות פרק בין מאמר למאמר באינטרנט. השאלות שעולות מהצפייה הן מעניינות כמצופה. מי יכול להנהיג קבוצה שבה כולם שווים? מה הביא את כל המתנדבות השבדיות? מי קם להחליף את החיתול כשיש שש ילדים ועשרים הורים? ולמה מוקי כזה מניאק?

מתוך "ואלס עם באשיר"

כל התוכנית מונחית על ידי מספר- יודע- כל, שהנחייתו מזכירה לנו את סרטי וודי אלן, ומוסיפה נופך אחראי יותר לסדרה, מרגיע. בלי קולו של אלון אבוטובול הסדרה הייתה קשה לצפייה, כמו להסתכל על תאונה עתידית בלתי נמנעת, אבל בזכותו זה קצת מלבב. מיהרתי להירשם למפגש עם סיוון ולהתערבב איתו ברביעי, "באווירה קיבוצית במיוחד".

אמנם חוויית הקיבוץ שלי מסתכמת בקיץ של אחרי כיתה ב' כשגרנו בקיבוץ בזמן שהבית העירוני עבר שיפוצים, אבל אם הולכים לשחוט פרות קדושות (הישר מהרפת) אני שם. אבל לא, לפרות שלום. אורי סיוון התוודה שלא בא לו לדבר על ההווי הקיבוצי ולבקר אותו כי הוא יחסית קיבוצניק אאוט- סיידר. מסתבר שזאת גם הפעם הראשונה שהוא אי פעם דיבר על הסדרה מאז שהיא עלתה, ואין לו הרצאה מובנית, אז היינו מין שפני ניסיון בשבילו, ואתם יודעים מה זה אומר?! אתם בעיצומו של סקופ בינלאומי- סיוון בחר לדבר איתנו על תעשיית הסדרות הישראלית (שלא קיימת), והסביר שפה זה לא אמריקה, "אין תעשיה ואין שיטה, ואין סדרות שבנויות לפי פורמטים מחו"ל, זה בעייתי אך חיובי" הוא ניסה לנחם. "יוצרים באים עם רעיונות ואין שום דרך לצפות את ההתקבלות שלהם".

את הביקורת שעלתה מהקהל, שהסדרה פוגעת באגו של הקיבוצניקים, סיוון הצליח להשתיק יפה כשהמשיך עם קו ההערצה לאנשים וטען שרק ביקש להראות מורכבות הדברים. קשה להימנע מקלישאות כשדנים בנושא שכל כך נחקר ומרתק אנשים בכל העולם, הוא אמר, אבל הוא חושב שהוא עושה חסד עם הדמויות והקיבוץ. התמונה סבוכה, מעניינת, רגישה ומפעם לפעם איך לא, קלישאתית, אבל אתם יודעים מה אומרים על קלישאות, הם באו מאיפה שהוא.

סיוון השקיע המון זמן בלספר לנו על החלק המשמעותי ביותר בסדרה בעיניו; הקריינות, עמדת המספר הנפלאה. הוא סיפר שבקיבוץ כמו בקיבוץ, תמיד יש מישהו שרואה אותך גם אם הוא לא מסתכל, התודעה היא קולקטיבית והסיפור הוא של כולם. האח הגדול שנת '69.

אורי סיוון דיבר מהלב, ענה על כל השאלות ונתן לנו חומר די פואטי למחשבה. סיום ראוי לאירועי המדור למעורבות חברתית של הסמסטר לדעתי. כבר לא פעם שמעתי ש"בן גוריון" הוא בעצם קיבוץ קטן, א ז פעם הבאה שאתם ב"כפיות" או ב"קרנף" תנסו לאכול בלי לשלם, כי את עניין הדשא נראה לי שכבר הפנמנו.

אם גם לכם יש משהו לספר, לכתוב ולשתף, שלחו לנו ואולי כתבתכם תתפרסם בבאר.