פייגלין על הטיפול במסתננים: "טשטוש הזהות היהודית"

ביום ראשון האחרון התקיים באוניברסיטה פאנל פוליטי בנושא "פליטים, מבקשי מקלט או מסתננים" שנערך על ידי ועדי הכיתות במחלקה לפוליטיקה וממשל. לפאנל הגיעו דמויות מכל הקשת הפוליטית, ושני מבקשי מקלט שהביעו את הצד שלהם בסיפור.

המצב בדרום תל אביב כידוע אינו פשוט. במסגרת הפאנל שהתקיים באוניברסיטת בן גוריון בנושא סוגיית הפליטים, העלתה יעל בן יפת, חברת מועצת עיריית ת"א ותושבת דרום ת"א מלידה, תיאורים קשים למתרחש במקום: "היום רוב ההורים לא יתנו לילדים שלהם לשחק בחצר לבד בלי השגחה…אין יכולת להסתובב בעיר עם פלאפון… (בעבר – א"ה) היו פריצות, היו הטרדות מיניות אבל לא כמו היום…דרום ת"א שגדלתי בה אינה דומה לדרום ת"א של היום… יש פי שלושה מבקשי מקלט מאשר תושבים בדרום ת"א".

הפגנת המסתננים בדרום ת"א. צילום: אופק כחול

לפני שנכנס לתוך הסוגיות המורכבות שעלו בפאנל, חשוב להבין את הרקע לדברים. בשנת 1954 חוקק במדינת ישראל החוק למניעת הסתננות, חוק זה אפשר להוציא מהארץ את כל מי שנכנס שלא באישור או להעמידם לדין שמשמעותו מעצר. בשנות התשעים החלה זרימה של מבקשי מקלט ומהגרי עבודה לארץ דרך מצרים, עם חלוף הזמן המספרים הלכו ותפחו ובשנת 2011 לבדה נכנסו לארץ יותר מ-17 אלף מסתננים. בעקבות כך הוקמה הגדר בגבול מצרים ומאז כמות המסתננים ירדה משמעותית, כמו כן, בסוף שנת 2013 אושר תיקון לחוק המסתננים לפיו המסתננים יוחזקו במשמורת לשנה אחת במתקני שהייה, ולא במתקני כליאה. כיום גרים מחציתם בת"א ומחציתם פזורים במקומות נוספים בארץ. הפגנת המסתננים בדרום ת"א. צילום: אופק כחול

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של עיתון 'הבאר' ותישארו מעודכנים 

"אין למדינת ישראל מדיניות אלא להביא אותם לת"א" כך אמרו בן יפת ואוריאל לוי, חבר קהילת המחנכים של דרור ישראל ומנהל ועד ההצלה למען רצח עם. בן יפת מציינת כי "העירייה וגם המדינה יצרו מצב שבו מוחלשים גרים עם מוחלשים יותר".

בפאנל, התייחס לוי לתושבי דרום ת"א כגיבורים, "הם קלטו אוכלוסיה כל כך גדולה של מהגרים בעל כורחם". לוי כיום עומד בראש ועד הצלה שמטרתו לפעול למניעת ג'נוסייד ברחבי העולם ולעזור לפליטים שבורחים ממנו. הוא מספר כי כבר כמה שנים הוא מסתובב ברחבי הכנסת עם הצעת חוק שנתקעת שוב ושוב בוועדת השרים לחקיקה, לפיה יש לקבוע מכסות של פליטים שיישארו בארץ.

השאלה הגדולה שמרחפת מעל דיונים אלה היא כמה מהמסתננים הם פליטים וכמה הם מהגרי עבודה. אם תשאלו את אוריאל לוי ואת ח"כ משה פייגלין, הם יגידו שמדובר באחוזים בודדים של פליטים ובהם צריך לטפל לפי אמנת הפליט, אך את כל שאר מהגרי העבודה להחזיר למדינותיהם. מצד שני, בכל ארגוני הסיוע וזכויות האדם הנתונים שונים לגמרי, ולטענתם למעלה מ-90 אחוז מהמסתננים הם פליטים. מי צודק? הכל כמובן תלוי את מי שואלים. בן יפת טוענת שהאשמה העיקרית לכך היא הממשלה, שעוד לא החליטה מי פליט ומי לא, ובהיעדר מדיניות ברורה, האזרחים בדרום ת"א משלמים את המחיר.

ולמאר וזידאן, שני פליטים שברחו ממלחמה שמתקיימת בדרפור ונכחו בפאנל, דיברו על הנושא מנקודת מבטם: "לא באנו לפה בשביל אוכל, בשביל כסף… אנחנו לא מרגישים שזאת המדינה שלנו…כשיהיה שלום אצלנו במדינה נחזור לשם, יש לנו שם שדות ובתים… " על דבריהם הוסיף אוריאל לוי כי "מה שכואב לו ביותר "כיהודי, כישראלי, כבן אדם", היה שלפני חצי שנה אלי ישי, שר הפנים דאז, "החזיר 2000 מסתננים לאזורי קרבות בצפון סודן מבלי שבדק את האשרות שלהם". צריך להתייחס אליהם כבני אדם, לבדוק את האשרות שלהם, מיהו פליט ומיהו לא ואז להחליט את מי מחזירים למדינה אחרת או לא, הוא טוען.

עוד בפאנל, דיבר ח"כ פייגלין על הזהות היהודית של המדינה באומרו כי "עלינו להיאבק בכל ניסיון טשטוש זהות זו". הוא הוסיף כי הוא לא בטוח שמה שמניע את ארגוני הסיוע במאבק זה הוא זכויות האדם, שכן לפני כמה שנים בהתנתקות, "לא ראינו אותם נחלצים לעזרה לטובת זכויות האדם של האנשים שנפגעו".

מן הפאנל עלו שני דברים עיקריים, ראשית שהמצב הנוכחי לא יכול להימשך ושנית שחייבים לעשות סדר ברשימות ולהחליט על סמך קריטריונים מסודרים מיהו פליט ומיהו לא. נראה כי הטרמינולוגיה במקרה זה משחקת תפקיד חשוב. הפרשנות של מהגר עבודה ומבקש מקלט היא שונה לחלוטין ויש צורך בהבחנה ברורה יותר בין השניים על מנת לקבוע מדיניות בנושא.