beernews הבאר- עיתון הסטודנטים אונליין
אתה מתעורר על הרצפה של השירותים, הכול מסתובב ואתה מנסה להיזכר איך הגעת לשם ואז אתה נזכר: יום הסטודנט! נכון, אולי קצת הגזמתי ולחלקנו יש סיבולת שתייה גבוהה יותר אבל אין ספק שבלי אלכוהול זה לא היה אותו הדבר.
כל מי שהיה לפחות ביום סטודנט אחד יודע שהיום הזה לא מתחיל בכניסה למתחם. חלק בלתי מבוטל ממסורת יום הסטודנט הוא השתייה המשותפת עם החברים לפני שיוצאים, ואכן גם ביום הסטודנט הזה המסורת התקיימה. אלפי סטודנטים שיכורים ומרוצים זרמו להסעות שחיכו ליד מרכז הנגב וסמוך להסעה מסרו את בקבוק הבירה המרוקן האחרון שלהם.
צילום: איתן קנז
אז מה נשתנה יום הסטודנט 2013 מכל ימי הסטודנט האחרים?
השנה העמידו מארגני האירוע שתי במות, דבר שהוסיף גיוון לאירוע ואפשר מפלט מאמנים שלא ממש מתחברים אליהם בבמה הראשית. נכון שמדי פעם נשמעו צלילי הבמות בו זמנית ולעיתים זה הפריע, למשל כשגבע אלון הציג את חברי להקתו לרקע שירת אתניקס, אבל כיוון שהכפילו את מספר האמנים שהופיעו באותו הערב, זה היה שווה את זה. ההופעות היו טובות, האמנים עלו בזמן ודוכני האוכל, מתחם הצ'ילאווט וכמובן המתנפחים היוו אטרקציות נוספות.
מקום אחד שנראה אטרקטיווי במיוחד ואני בטוחה שכולם שמו לב אליו היה – מתחם ספרייט. תור ארוך של אנשים שממתינים למתחם קטן שעליו שלט ענקי של ספרייט. אז לכל הסטודנטים שהשכילו לא להמתין וסקרנים לדעת מה הם הפסידו – לא הפסדתם דבר! בסוף ההמתנה הממושכת עוברים דרך מערה מעושנת ומגיעים לבר קטן שסביבו עומדים אנשים ומציעים וריאציות שונות של ספרייט, פרסומת די מבאסת למען האמת.
לאטרקציות הטרמפולינה והכדורעף לעומת זאת היה שווה לחכות. לשחק כדורעף על מתקן מתנפח כשרמת האלכוהול בדם היא גבוהה מתמיד זוהי פעילות שאני ממליצה עליה בחום. היו גם הרבה גיבורים שעלו ל"ג'יירו" – חישוקי מתכת שבתוכם מסובבים אתכם עד שאתם מאבדים את ההכרה או מקיאים (מזכיר קצת מכשיר עינוי מתקופת האינקוויזיציה).
דבר נוסף שבלט ביום הסטודנט היה הארגון המוצלח של התורים – בעיה שהאגודה נאבקת איתה רבות באירועים מסוג זה. התורים להסעות היו קצרים גם בדרך לשם וגם בדרך חזרה, התורים לאוכל לא היו ארוכים מדי וההמתנה בכניסה לאירוע הייתה קצרה ביותר. "עכשיו הרבה יותר טוב מפעם שעברה, פעם שעברה היו הרבה תקלים" מאששת רעות, סטודנטית שנה ב' לפיזיותרפיה בבן גוריון, את מה שהרגישו סטודנטים רבים.
צילום: איתן קנז
גם מחירי האלכוהול והמזון היו די סבירים: חצי ליטר בירה ב-21 ש"ח, נקניקיה בלחמנייה 15 ש"ח, המבורגר צ'יפס ב-35 ש"ח ובקבוק מים ב-8 ש"ח עם אפשרות לריפיל בברזייה.
ובכל זאת, כמה נקודות לשיפור:
ראשית, כמו שכבר ציינתי בהתחלה, האלכוהול הוא מרכיב חשוב ביום הסטודנט, אך כשדואגים לאספקת האלכוהול צריך לדאוג גם לתופעת הלוואי שלו – ריקון שלפוחית השתן. התורים לשירותים היו ארוכים ביותר וקצוות המתחם הפכו לשירותים חלופיים עבור הבנים והבנות כאחד. אומנם עשר דקות עד רבע שעה זה לא פרק זמן בלתי נסבל, אך במדד זמן של שכרות זה הרבה מאוד ולכן לא היה מזיק אם היו מוסיפים תאי שירותים נוספים. יתר על כן, עוד בטרם התחילה ההופעה של ברי, מרבית מתאי השירותים כבר היו בלתי שמישים עקב אסלות מוצפות או מלאות בניירות ושאר ירקות.
שנית, לא יכולתי שלא לשים לב לכך שהעובדים ברוב דוכני האוכל לא עבדו עם כפפות. לי באופן אישי לא נעים לאכול כשהעובדים נוגעים בהכל בידיים חשופות. חוסר המודעות להיגיינה בהגשת אוכל הינה תופעה שקיימת בהרבה מקומות בארץ, גם אצלנו באוניברסיטה, אך נראה לי שזוג כפפות לכל עובד זאת לא הוצאה כזאת כבדה והשימוש בהם הופך את הגשת האוכל לאסתטית יותר.
צילום: איתן קנז
נקודה אחרונה שאגע בה והיא יותר נקודה למחשבה מאשר לשיפור היא חוסר הייצוג, או אם להיות מדויקים הייצוג המועט של ז'אנר המוסיקה המזרחית ביום הסטודנט. "יש לי תרעומת מאוד גדולה על זה שאין אמן מזרחי … הייתי שמח שהיו מערבים ביום הסטודנט גם אמנים מכל המינים" אומר יוחאי, סטודנט שנה ד' להנדסה תעשייה וניהול. אומנם בשלושת ימי הסטודנט שקדמו ליום הסטודנט הזה היה ייצוג של זמר מזרחי, אבל היה זה ייצוג מועט. עם זאת, כשהצגתי את הסוגיה בפני מספר סטודנטים שנכחו ביום הסטודנט, דעתם הייתה די מגובשת, ונראה שרוב הסטודנטים לא התעניינו בייצוג של הזמר המזרחי. לטעמי, אם רובם המוחץ של הסטודנטים אינם מעוניינים בהופעות של זמרים מזרחיים אין טעם לכפות את זה רק כדי שיהיה ייצוג, אבל אני סבורה שיש מקום לבדוק את הנושא.
אפשר לומר שארגון טוב, הרבה אלכוהול וחברים טובים הם המרכיבים להצלחת יום הסטודנט. אמנם תמיד יש מקום לשיפור, אבל אפשר לומר בוודאות, שיום הסטודנט 2013 ענה על הציפיות.
אם גם לכם יש משהו לספר, לכתוב ולשתף, שלחו לנו ואולי כתבתכם תתפרסם בבאר.
