תכנית קיציס – ממתוק יצא חמוץ

אחרי הפוגה של שבועיים, שבה אלינו "תכנית קיציס" המרעננת עם תכנית נוספת בשישי בערב.

בערב שישי, כשאתה יושב עם סבתא והאח הקטן מול המרקע וכולם מנסים לפענח את הבדיחות, אייל קיציס – אולי הגרסה הישראלית הקרובה ביותר לג'יי לנו, יכול להתגאות בהחלט בתכניתו החדשה "תכנית קיציס", שמצליחה להחזיק מעמד במשבצת הבעייתית של שישי בערב: החל ממונולוג הפתיחה שלו, שהיה חד ומדויק להפליא ("אנחנו ביום ה-32 למבצע 'צוק איתן' או שזה נחשב כבר מבצע חדש?"), ועד לסאטירה המבטאת את הדברים שאף אחד לא אומר: שזה אותו ביבי, בתוספת משקפי ראייה; שאנחנו כבר במבצע השמיני בעזה בעשר השנים האחרונות; ולקינוח – שכל הפרשנים טעו כשקבעו בהחלטיות כבר לפני מספר ימים שהמבצע נגמר.

"ניצחנו או הפסדנו?" (צילום מסך)

בפינת "האייטמים הצפויים-אך-מתבקשים" הציג לנו קיציס את הפרודיה על הסקרים הבלתי-נגמרים, שהייתה לחלוטין במקום (מלבד אורכה). כל מי שפתח ביום שישי האחרון את אחד העיתונים הראשיים גילה עשרות סקרים על כל נושא אפשרי: ממידת אהדת הציבור ליונית לוי ועד השאלה האלמותית "ניצחנו או הפסדנו?". הראיון עם רוני דניאל, שכלל את המסרים של סובלנות, די לאלימות, די להסתה וכו', היה גם הוא צפוי למדיי ובמיוחד בכל הקשור ליחס כלפי הקולגות שלו, יונית לוי ואמנון אברמוביץ' – שהשיח בנושא שלהם כבר נטחן עד דק.

גיחתו של אבי דנגור (הזכור לטובה מ-"אבי הזמר" ו-"מייקל"), בעיניי קומיקאי בחסד עליון, במסגרת המערכון של יריד הסוחרים מהדרום שהגיע למרכז, הייתה מעט קשה לעיכול עבור הצופה הממוצע. מדובר בגרסה שונה רק במעט של "אשר נהג מונית" הנהדר מ"ארץ נהדרת", (יובל סמו). הקונצפט יכול היה להתגלות כהברקה אמיתית, אלא שהבדיחה פה היא על חשבון תושבי הדרום ושמות היישובים הנידחים, לכאורה, בהם הם גרים. זהו דבר קצת פחות מתקבל, בלשון המעטה, בימים אלו.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של עיתון 'הבאר' ותישארו מעודכנים 

גם הסטנד-אפ של תום אהרון על יחסי מזרחים-אשכנזים נגע בנקודות רגישות, אולי רגישות מדיי: "כל פעם שיש מלחמה שולחים צוות צילום לשוק ומחפשים את הבסטיונרים הכי מזרחיים, אנשים שקוראים להם 'עה'. ואז מצלמים אותם, את 'עה' וחבריו, אומרים את הדברים הכי מזעזעים שצריך לעשות לערבים, וכולם יושבים בבית ומצקצקים באשכנזית: 'הערסים המשוגעים האלה, כמה שהם שונאים ערבים'. ומי לא בכתבה, קיציס? ראש הממשלה האשכנזי שהולך אשכרה לעשות את הדברים שהם דיברו עליהם". המערכון של אהרון היה כל כך בועט, שהוא יותר כואב מאשר מצחיק. המזרחים ייעלבו, האשכנזים יכחישו, לא ברור מי מהם צוחק. הכישרון שלו בולט מאוד, אבל לא בטוח כלל שסוג הומור זה יצליח לשרוד את הפריים-טיים האכזרי.

סייד קשוע היה ללא ספק ה-הברקה של התכנית. בימים של קשקשת בלתי נסבלת בכל ערוצי החדשות, כנות כל כך טהורה על גבי המרקע היא מצרך נדיר ורב ערך. הסיפור על הילד שלו, שמדבר רק עברית ואוהב להיות "אבא של שבת" בגן, מעורר סערת רגשות גם בקרב גדולי הציניקנים. קשוע מצא את עצמו נמלט עם משפחתו לשיקאגו, וכמעט התפרץ בבכי בזמן הראיון. המסקנה ברורה – משהו מעוות במדינה הזאת.

לעומת ראיון זה, הראיון עם מורן אטיאס היה נורא ואיום, וזאת בלשון המעטה. אטיאס נראתה מהרגע הראשון של הראיון כאילו זה הדבר האחרון שהיא הייתה רוצה לעשות בעולם. היא סבלה ואנחנו סבלנו יחד איתה. השאלון שהופנה אליה בסוף הרגיש כמו גרסה של האפליקציה החדשה "סיקרט", וכלל שאלות שלא ראוי לשאול, בשום מקום ואף אדם, כמו "היית יוצאת עם ערבי?" או "שכבת פעם עם אקס של חברה שלך בלי לספר לה?". מספיק היה לראות אותה מתפתלת בכיסאה כדי להבין כמה זה לא היה לעניין. מיותר, מיותר, מיותר, וחשוב להוסיף – מביך.

בתקופה משמימה ונטולת שפיות כמו זו, עם לוח שידורים מנומנם למדיי "תכנית קיציס" מסתמנת כנקודת אור כמעט בודדת. אלמלא הראיון עם אטיאס, היינו מסיימים לראות אותה עם חיוך. איך אמרו טובי פרשנינו – נשארנו עם תחושת חמיצות.

תכנית קיציס, ימי שישי, 21:30, קשת.