תתארו לכם עולם יפה

עולם של נתינה תרבותית ללא תמורה חומרית, עולם שבו העקרונות המנחים הם היצירה המשותפת והאינטרקציה החברתית. נשמע אוטופי? לא לכולם. מפעילי "המתנ"ס", מרכז תרבותי חינאמי בבאר-שבע, דווקא מאמינים שזה אפשרי, ומבקשים להציג בפניכם הוכחה חיה לכך.

הכל החל בקיץ 2013 כאשר קבוצת סטודנטים בעיר חיפשה דרכים להעביר את זמנם בחופשת הקיץ. קבוצת החברים, שמנתה אז כחמישה-עשר איש, החלו לשתף האחד את השני בידע שרכשו בתצורת חוגים וסדנאות. "הבנו שכל אחד יודע משהו, והתחלנו להעביר חוגים לעצמנו", מספר עילי אורן, סטודנט לתואר ראשון בסוציולוגיה-אנתרפולוגיה.

חוג ריקודי עם
(התמונה באדיבות "המתנ"ס")

בתחילה פעל "המתנ"ס" במתכונת מצומצמת בדירות החברים, והחוגים היו ספונטניים ומזדמנים. אולם מרגע ש"המתנ"ס" צבר תאוצה החלו חברי הקבוצה למסד את מגוון החוגים בלו"ז שבועי. החוגים נעים על-פני ספקטרום רחב של נושאים, כדוגמת שיעור היוגה המבוקש, אולטימייט פריסבי, סדנת בישול טבעוני, שיעורי שפות, עיסוי טיפולי, הרצאות אורח ואף סדנת "חלומות צלולים" שמשכה משתתפים רבים. מדי פעם הם אף מקיימים מסיבות רבות-משתתפים ופסטיבלים שונים.

"זה בכלל התחיל כבדיחה" מסבירה מלכה פיאמנטה, סטודנטית לתואר ראשון בבלשנות וספרות עברית. "צחקנו שיש מלא חוגים ממש כמו במתנ"ס, ואז הביטוי תפס". חבר הביא חבר, עד אשר התגבשה קבוצה שפעלה כמעין קהילה.

לקראת תחילת הלימודים החליטו חברי הקבוצה לייצא את פעילויותיהם לקהל הרחב, והפעילו "שוק קח-תן" באחת משכונות העיר. "המתנ"ס" לא היווה עוד חלום מצחיק של קבוצת חברים, אלא הפך למרכז תרבותי ממשי שפותח את שעריו לכלל האוכלוסיות בעיר.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של עיתון 'הבאר' ותישארו מעודכנים 

"רצינו ליזום יצירה שהיא לא רק לעצמנו" מסביר עילי, "ומרגע זה התרחשו דברים לא צפויים אחד אחרי השני". בתחילה פנה המלק"ש (המרכז לקיימות שכונתית בעיר) לחברי "המתנ"ס" במטרה ליצור שיתוף פעולה בין הצדדים; המלק"ש יספק מקום לקיום פעילויות "המתנ"ס", ואלו מצידם יביאו את מעבירי החוגים והמשתתפים.

במקביל, נפתח דף הפייסבוק הרשמי של "המתנ"ס", "תוך שבוע קיבלנו מאה לייקים, ומשם זה הלך וגדל", הם מספרים. השינוי האמיתי, מסביר דרור נחימוב סטודנט לתואר שני בכלכלה, התבטא דווקא בהרכב אנשים ולא בכמות המשתתפים, "אם בתחילה הכרנו את כולם, פתאום התחילו להגיע לחוגים זרים גמורים".

פעילויות "המתנ"ס" כוללות חוגים קבועים וממוקצעים כמו גם סדנאות חד-פעמיות שמהותן הוא המפגש הבין-אישי. באשר למקצועיות השיעורים, הם מסבירים כי זה מאוד תלוי במעביר החוג. "אנשים לא באים לכאן נטו בשביל הלימוד" מסבירה יעל שורק, סטודנטית לתואר ראשון בחינוך וספרות עברית שהעבירה מספר שיעורי ריקודים סלוניים. היא מספרת כי בכל פעם שהתקיימה הסדנא המשתתפים שתו יחד יין, נשארו לרקוד שלוש-ארבע שעות ברציפות ואף יצאו אחר-כך יחד למסיבה. "באים לכאן בעיקר בשביל האווירה", היא מוסיפה.

נדב כרמון, סטודנט לתואר ראשון בפסיכולוגיה וספרות, מספר כי שמע על "המתנ"ס" דרך חברים והגיע מדי פעם לשיעורים, "זה חלק מהיופי, שזה לא מחייב ואפשר להגיע כשנוח". הוא מסביר כי האווירה מאוד פתוחה, "אך מצד שני", הוא מוסיף, "יש חיסרון של המשכיות". הוא מסביר כי מי שמחפש להשתפר ביוגה או בכתיבה כנראה יעדיף ללכת למקום מקצועי.

גם העברת החוגים פתוחה לקהל הרחב, כך שכל אחד יכול להיות שותף. הם מסבירים כי רמת המעורבות בהפעלת "המתנ"ס" משתנה בין אחד לשני. "זה חוק לא כתוב" מסבירה מלכה, "כל אחד בוחר את מידת המעורבות שלו- כמה שהוא רוצה ואיך שהוא רוצה".

"אז איפה אתם רואים את "המתנ"ס" בעוד חמש או עשר שנים?", אני שואלת אותם לסיום. "קשה לומר" אומר עילי, "בסוף אוקטובר לא האמנתי שאני אשב פה היום ואספר לך על "המתנ"ס"". הם מאמינים כי רעיון השיתוף והנתינה התרבותית ההדדית יכול להתקיים בכל מקום. "אנחנו אמנם לא יודעים מה יקרה" ממהר דרור להוסיף, "אך היינו רוצים שיהיה מתנ"ס דימונה, מתנ"ס ירוחם, מתנ"ס בואנוס איירס וכך הלאה. כולנו מאמינים שהרעיון הזה גדול יותר מהאנשים שנמצאים בו כרגע".

אם גם לכם יש משהו לספר, לכתוב ולשתף, שלחו לנו ואולי כתבתכם תתפרסם בבאר.